Yaniv Klein Dot Com

ליטערעטורא

19th June, 2019 (20:39)
The storm before the calm!
איי סד פאק יו
יום הבוחר זה יום לקחת את עצמך לתוך בקבוק ענק של ייגר. לשים אותו על הכתף הימנית שלך עם קש ארוך ומפותל ולקחת שלוקים ארוכים ארוכים מול עיניהן המשתאות של הזקנים בקלפי. מי שהולך להצביע, זאת אומרת. וחשוב להצביע, כי אחרת זה סתם עוד יום שקמים בצהריים, רואים שינואר אבל במקום שיהיו גשום וקר אז השמש זורחת, חוטפים דכאון עוד יותר גדול ומתחפרים פנימה לתוך עולם החלומות.

ואתה ישן עכשיו שלוש עשרה שעות ביממה, כמו בוס. בחיי. ויש לך ליד המיטה מין צמח סולרי כזה מפלסטיק ורוד עם עלי כותרת צהובים שעושה לך בעיקר חשק לבכות. הוא רוקד ומחייך ומפליץ עליך גז נאון. ולידו שוכבת תמונה של שמרית מהימים שהייתם ביחד לפני שמונה שנים. שהיא עומדת כזה ליד ים המלח בביקיני, מכוסה בבוץ וגזלן לידה מנסה למכור לה תותי פרוטי והיא עושה כזה עם האצבע תנועה של נו-נו-נו, לא ברור למה. במגירה יש לך עוד כמה תמונות שלכם ביחד, תמונות שהיא קצת פחות לבושה בהן, ותמונה שיש לה במבה באף בצחוק. אתה לא מאמין שעוד פעם אתה צריך ללכת לבית הספר הישן שלך ולשים פתק מזויין.

והיא מנומנמת, הקלפרית הראשית. בת איזה מאתיים, אולי טיפה יותר. נותנת לך חיוך שלא אומר שהיא כבר חוותה ארבעה עשר ימי בוחר. עומד לך שם ונותן לה את הרשיון שלך, כולו רקוב כזה, שהפינות שלו בלויות כמו רק כרטיס פלסטיק שהיה יותר מדי בארנק סקוצ' נראה, וגם לא משנה שאתה בשלילה כבר שמונה חודשים ובכלל אין לך אוטו כי מכרת כדי לטוס לתאילנד בקיץ, והכרטיס גם ככה לא היה שווה כלום כי לא עשית את הנהיגה המונעת כי היית צריך ליסוע עד לרישון כדי לקחת אותה. דווקא חבל שלא נסעת, אתה חושב לעצמך, היה יכול להיות מצחיק, אולי היית פוגש כוסיות, או יותר טוב - כונפות.

כוניפות הן לגמרי אנדר-רייטד. כאילו, תיקח אחת ממש על הפנים.. נגיד קיקלופית, יש לה עין אחת. גבה אחת גם כן. כל הפנים פיצה, לבושה בשק, או יותר גרוע, בשמלת נצנצים. כוניפה של החיים. מה, לא היית עושה אותה? ממתי זה משנה? מה, בגלל החבר'ה? שיזדיינו החבר'ה. היית לוקח את הקלפרית עכשיו מאחורי הפרגוד. ולידה יושבת עוד קלפרית, מהצעירות האלו, המתלמדות. הימור שלך, בת חמישים. מורה משלימה הכנסה, מסכנה. היא מסתכלת בתוך הטפסים שלה בחשיבות של מלכה, מחפשת את השם שלך עם המספר שלך. "רועי רונן.. אתה רועי או רונן?". וורסט.. פיק-אפ.. ליין.. אבר. מאחורי הפרגוד בדיוק יוצאת עכשיו ג'ינג'ית. אתה נכנס מהר, זורק את הפתק הראשון שהיד שלך משיגה לתוך המעטפה, שם בתיבה. איזה כיף, בטח הצבעת למפלגה שהכי לא מייצגת אותך. כמה יש הפעם? שלושים כאלו? בכל מקרה הפתק בפנים ואתה מנסה לשים את הזין שלך בפנים של הג'ינג'ית. אתה ככה רודף אחריה, יענו הולך מהר כזה לנסות להשיג אותה והיא מוציאה טלפון ואומרת לחבר שיבוא לאסוף אותה. הוא ענק, איזה טיטאן כזה שאוכל סטרואידים לארוחת צהריים ושותה שייק ביצים בבוקר אבל מה, הוא נוהג בפיאט פונטו מתפרקת וכשהיא נכנסת לתוכו אז יש לך חיוך של נצחון - החיוך הראשון מאז שלשום בצהריים.

גורר את עצמך שוב לתוך המיטה, מביט על השעון ויש מלא אנגרי בירדס מתרוצצות על התקרה. אין לך שום סיבה למהר, אתה תחיה עד גיל מאה. על השולחן מונחים דפים של נוסחאות, מלא קשקושים וחישובים ועל הרצפה מתחת יש נסורת של מחקים. אז החלטת להיות מתמטיקאי, דווקא. כדי שתוכל להגיד לאנשים שאתה מתמטיקאי. זה נראה לך מגניב לעשות תואר דווקא. מה גם, שתמיד יש לך בשלף מחוגה. מחוגות זה אחלה.
© 2012-2019 Yaniv Klein
Valid XHTML 1.1!