גלאדיס לא שומעת היטב באוזן ימין. העובדה הזאת לכשלעצמה לא הייתה מטרידה אותי יתר על המידה, אך כאשר מצרפים אליה את העובדה שגלאדיס גם לא שומעת היטב באוזן שמאל, אז אנחנו מסתכלים כבר על סיטואציה שונה לחלוטין. הדברים היו קצת משונים בשביל החבר׳ה שלי בהתחלה, הם היו רגילים לראות אותי במשך שנים מסתובב עם כל מיני כוסיות למיניהן, תיירות מאוסטרליה, דוגמניות ומגישות של ערוץ הילדים ופתאום אני התחלתי להביא להם בימי חמישי לפאב אישה בת שבעים ושש. היא אמנם מתנהגת כמו אישה צעירה בת שישים, אבל אי אפשר להתכחש להפרש הגילאים. דני הגדיל לעשות כשהציע (כבדיחה) לערוך מגבית כדי לקנות לגלאדיס מכשיר שמיעה חדש. הוא פתח אירוע דרך הפייסבוק, אבל כולם נסוגו כשגילו שזה יקר נורא, מה לעשות הרוב סטודנטים תפרנים שבקושי מחזיקים את הראש מעל ענני העשן של המריחואנה.

הסקס די מגניב. כן, השפעת כוח המשיכה בלתי ניתנת להתעלמות, וגם יש כל מיני מגבלות, כי לא נוח לה להזדיין עם השיניים התותבות בפה. אבל כשאנחנו באמצע העניינים.. הו כן, זה כמו לנסוע עם אופנוע על קשת בענן, כשמאחורה קשורה לך בת-יענה. מסתבר שהנסיון באמת עושה את ההבדל. היא אפילו בקטע של הפרשות, דברים שהנייר הוירטואלי לא יסבול פירוט שלהם.. אז אני רק אכתוב כאן בקצרה שזה דברים חומים וצהובים, ולפעמים גם סגולים עם גליטרים. בכל אופן, פעם אחת כשישבנו על המרפסת של הדירה שלה בבוגרשוב אחרי ארוחת ליל שישי, היא התוודתה בפני על השנים שבהן הייתה בקומה. תרדמת, בעברית. כן, כשהיא הייתה צעירה, פעם אחת היא נפלה מקומה שניה על העורף בזמן שהשקתה כמה חמניות. היא דיממה בצורה די רצינית. זה היה בערך בזמן מלחמת ששת הימים, כשהגברים נלחמו בחזית והנשים התבקשו לגדל חמניות בבתים על מנת לעמוד בביקוש לגרעיני חמניות קלויים. היא הגיעה לבית החולים במהירות שיא, ובמשך השנתיים שלאחר המקרה, היא הייתה מחוקה. אני לא יודע כמה מכם יודעים בדיוק מה קורה לגוף בזמן תרדמת ארוכה אבל אני אומר לכם את זה: אחרי יותר משנה, העור שלכם מתחיל להפוך ירוק. כשגלאדיס קמה מהתרדמת, היא הייתה ירוקה יותר מקרפדה. הדבר הראשון שהיא עשתה זה לצוד זבוב. עם הלשון הארוכה שלה, היא חבטה בעוצמה בחרק המעופף, בטרם החדירה אותו אל תוך פיה הפעור לרווחה.

זה לוקח קצת זמן לשקם ככה בנאדם אחרי שנתיים שהוא לא עושה כלום חוץ מלשכב במיטה ולשחק ״הפולשים מהחלל״ עם חשבוניה. וגלאדיס לא הייתה שונה. היא קמה מן המיטה שלה על רגל שמאל, והתמכרות נוראית לסורביטול. וכן, סורביטול לכשלעצמו הוא לא דבר נורא כל כך, אנחנו אוכלים אותו כל הזמן הרי. אבל תנסו לאכול אך ורק סורביטול במשך ימים, שבועות וחודשים, ותהיה לנו בעיה רצינית בידיים. והיא הייתה פשוט רק ככה, צורכת ארוחות של סורביטול, מתמסטלת מתחושת האופוריה, הקלילות, רוקדת בשדות אינסופיים של שלג וחמניות, ידייה פרוסות לצדדים, במעגלים וספירלות, כמו המחברות שלי בקורס לבישול מולקולרי.

כשלקחו אותה לבית החולים בפעם הראשונה, היא הייתה משקולת נגד, רמז לבאות. ירד גם ברד, אבל לא היה קר בחוץ, מחזה שכיח, ים המלח קפא. כלומר, לא כל הים.. רק השכבה העליונה, כך שקבוצת ההוקי קרח של קיבוץ קליה יכלה להתאמן סוף כל סוף. לקראת משחק נגד קבוצה מאלבקרקי, בשיטת הטוב משישה. הם לא האמינו שגלאדיס תצא מזה, הרעלת סורביטול זה מצב מסכן חיים. היא שרדה, אבל המחיר היה כבד: גדל לה זנב. ובאמצעותו היא הייתה מסוגלת לפזר ענני סערה. וגם מדי פעם להעיף זוגות של נעליים על כבלי חשמל.