אנשים שאני מכיר מלינים באוזניי כי הסיפורים שאני מחבר מתאפיינים תכופות למדי בסופים טראגיים איומים ונוראים וזה גם מביך אותם וגם מדכדך בהם קשות סימולטאנית. כתוצאה מכך ובהתאם לזאת, הנה לשם שינוי החלטתי להביא אותה בסיפור אחד עם סוף הוליוודי מתוק-להגעיל שאפילו אני מתקשה לעכל ממרומי גילי המופלג. מעין אגדה אמריקאית קסומה שרואים בסרטי הקולג' הקומיים. הגיבור של הסיפור הזה הוא טים ג'ידאם שוקק-החיים, שהיה אחד משחקני-הספסל האחרונים ברוטאציה של נבחרת הכדורסל של תיכון מאריגולד-ווסט במיניאפוליס, מחזור 2003. הוא היה במעמד של אותם החבר'ה שמזדמן להם לשחק דקה פה, דקה שם וזה רק בתנאי שהקבוצה מוליכה ביתרון מבטיח לקראת סוף המשחק ושפיטרסן, המאמן הנאמן של הקבוצה (אשר גם התגאתה בשם המחייב "ספינקס"), שתה יותר מדי וויסקי באותו ערב. באותה התקופה רצו לפטר את פיטרסן, כתגובה נגד המחאה הגלויה שלו בניסויים על שפני-חברבורות תועים ממקסיקו-סיטי. המנהל המרושע ורודף הבצע מר שניידר - בהוראתו של המפקח קודרו, כמובן - הדביק על פיטרסן מעקב נוקשה במשך שש שעות ארוכות ביממה. פיטרסן, בהיותו נוצרי-קתולי אדוק עם לחיים אדומות ונפוחות כדמות מ-'האפי טרי פרינדס', נהג לאסוף מיד בתום כל אימון את כל הסקווד שלו ולהרביץ בחבורת הנערים העייפה מוטיבציה וסיפורי מלחמה מוייטנאם הרחוקה, וכמו כן לנסות ולדרבן אותם - ללא הצלחה - לעמוד לצידו כנגד האדמינסטרציה המרושעת של המוסד החינוכי. ואז, מן הצד השני של המתרס, הייתה כמובן בחורה: אמבר. אמבר הייתה רגילה. לא היה שום דבר מיוחד באמבר. היא נהגה לשבת עם החברות הכי טובות שלה בפינה של חדר-האוכל בהפסקת-הצהריים ואף אחד לא ממש טרח להכיר אותן, ואף אחת מהן לא ניסתה להכיר מישהו אחר. זה היה הסטטוס-קוו, הדרך בה כדור-הארץ סבב סביב התיכון. אני נהגתי לשבת באחד השולחנות הנייטראלים, אשר כונו בזלזול-מה "שולחנות הריפורטרים", משום ששם החבר'ה שתיצפתו על שולחנות אחרים (בדומה לכתבים של "נשיונל ג'יאוגראפיק") נהגו לשבת. גי'דאם היה חצי-נייטרלי בעינינו, למרות שהוא היה צריך להיחשב כ-Jock. החבר הכי טוב שלי סיימון ואני היינו מזמינים אותו לשבת איתנו על עמודי-התאורה במגרש הפוטבול ולשתות שם וודקה-אורנג'דה ביחד ולדבר על ספורט, בעיקר על הוויקינגס ועל הטימברוולבס. ג'ידאם היה קצת עוף-מוזר כשאני חושב על זה.. הוא היה מדבר די הרבה שטויות ונראה היה שהוא לא ממש ידע לקרוא ולכתוב, "אבל זה לא משנה כשאתה גבר אמיתי" היה אומר על זה סיימון, שהיה כמובן בסך הכל Burger Flipper במקצועו.

באחד מלילות שבת ההם ישבנו סיימון ואנוכי על המרפסת בבית הוריי והתכתבנו האחד עם השני בהודעות טקסט מפגרות ומטופשות כדי להעביר את הזמן, והנה לפתע אנחנו רואים, ממש מעל הראשים שלנו, משהו בוער בשמיים. זה נראה כמו מרכבת-אש שלקוחה מכתבי-הקודש, אבל במקום סוסים היו שם ג'ירפות-נייר ורודות ממדגאסקאר. "שמעתי שבמקום ממנו הן הגיעו גדלים פרא מלאנתלפים קלחי-תירס בתוליים שרק מחכים להיאכל!" צעק אליי סיימון תוך כדי שהוא מושך בחצאיתי ונושך לי נמרצות את כתף ימין. "בצל הוא לא ירק, הוא פקעת!" הכרזתי תוך כדי שדפקתי לו על המוח עם כף עץ גדולה. מאז ומעולם היה לי פ'טיש לכפות עץ גדולות, תמיד הן הרגישו לי שהן מאוד הארדקור, שהן יכולות לשמש ככלי ההתנצלות האולטימטיבי של רופאים כירורגיים או לחילופין כמנחה ליום-הולדת של מכר מדרגה שלישית ומעלה. באותו הרגע ממש, במקום אחר לחלוטין בעיר, עמד טים ג'ידאם במסדרון של בית ההרמאנים ברחוב קראנברי, בידו השמאלית אחז כוס פלסטיק חד-פעמית שהייתה חצי-מלאה-חצי-ריקה בבירה זולה. בצד השני של אותו המבנה, ישבה במקרה לחלוטין אמבר מול מחשב והקלידה בכעס פוסט ארוך של שחרור-קיטור לתוך הפורום באתר של הקבוצה האזורית של שוחרי האנימה והמאנגה. אל החדר ניכנסה ג'סמין, אחת החברות שלה, והתיישבה לצידה על מיטה גדולה. "את לא חושבת שאת קצת מגזימה? מה את עושה פה לבדך בדיור-המוגן?? את קולטת שאת במסיבה ויש פה מלא חתיכים?! אפילו דני קושמרו הגיע!! אני הולכת לכפות עליו את גופי העירום בג'קוזי!!!", היא אמרה וציחקקה ברישעות מסויימת, תוך כדי שהיא עושה באוויר תנועות אשר מדמות נתינה של בלואו-ג'וב מקצועי. "את יודעת", ענתה לה אמבר בטון רציני, "..שאני אף פעם לא הקאתי אל תוך שקית הקאה?". דממה פשטה בחדר. היה ניכר כי ג'סמין - שמגיעה ממשפחה הודית שמרנית - לא ידעה כיצד לעכל את היציאה הזאת שנפלה עליה כמו פצצה על דרזדן. "למה שלא תעשי הפסקה של שעה או שתיים מן הפוקימונים שלך ותלכי לבצע מעט פרו-ורבו עם אחד מהבנים? יש לך גוף מדהים, את יכולה להרוג אותם! לעזאזל, אפילו אני הייתי עושה אותך היום, מותק!". "תודה אהובתי.. אבל אני ממש לא במצברוח הלילה!". ג'סמין החמיצה פניה ועזבה את החדר, "הפסד שלך!" אמרה בכעס לאמבר. אמבר נשארה לשבת שם לבדה בחדר מול הצג המרצד, מקלידה שורות ארוכות של טקסטים חלולים אל תוך חלון קטן שנפתח במרכז המסך.

שורות ארוכות גם הורצו בשירותים של קלאב טיפ באותו הערב. קלאב טיפ היה מהמועדונים הכושלים ביותר בשכונה, ורוב הזמן היה שומם ועם שיחים מתגלגלים והכל. אבל, בלילות שבת, המקום היה מתמלא כמו משרד ממשלתי בזכות ליין מוסיקת צלילי-הדולפינים האיכותי של המקום. אני באופן אישי סלדתי מסוג המוזיקה הזה, בגלל שדולפינים היו תמיד עושים לי געגועים עזים לונציה, שם ביליתי את מרבית שנותיי הראשונות מתחת למים, כדג סלמון שמעריץ את דונה מ'בוורלי הילס 90210' משום שהיא אהבה את דיוויד, שהיה יהודי, ויעודי בחיים היה לשחות עד אל ארצות-הברית הרחוקה של אמריקה ולעשות לה נעימי באף באמצעות קיסם לניקוי-שיניים. את החלום הזה כמובן לא הצלחתי מעולם להגשים :'-(. טים ג'ידאם נשכב על ספה באחד החדרים הריקים ולידו התרסקה בקול תרועה רמה היפופוטמית אחת, שיכורה כלוט בערפל אדי הכוהל. הוא היה מעוך לגמרי, כל הכפתורים בחולצתו המוכתמת בקטשופ היו פרומים והוא התקשה לדבר באופן קוהרנטי. אם המאמן פיטרסן היה רואה אותו באותה השנייה, לבטח היה מנדה אותו באופן מיידי מן הקבוצה, ואז לוקח אותו אל סימטה אפלה ומשחק איתו שבץ-נא תוך כדי צפייה בפסטיגל 89'. "הם הרגו את העץ שלי" הוא אמר לשיכורה, "חיבקתי את הגזע באופן הכי חזק שיכלתי, אבל בסוף זה לא עזר והם קטלו אותו בכל זאת!". ג'סמין נכנסה מעורטלת למחיצה אל תוך הג'קוזי והחלה להשמיע קולות נביחה (כמו של ברווז מטוגן) באוזני הנוכחים. "אני חושבת שהיא קורבן של המתירנות המינית בעידן המודרני!" לחשה זיקית אקרובטית לארנב צנום שישב לידה ואחז בידיו בקבוק עם תמיסת סבוריאה. "אני אוהב את התלמידים שלכם!" הוא זעק לפתע בחיבה יתרה, למרות שתפרו לו כנראה תיק.. מעור ג'מוסים משובח(ים). Prepare to meet your maker.. ילד קטן וסחר-ישע שעובד בסווט-שופ אי שם סין. זוכרים את הכרכרה עם הג'ירפות מהפסיקה הקודמת? אז היא המשיכה לרחף בשמיים ולשלוח קרניים מיוחדות אשר גרמו לכל מי שהן פגעו בו להיהפך לסבון של נקה-7. כל האנשים שאני מכיר הפכו לסבונים. אני כל כך סקסי עכשיו..