Yaniv Klein Dot Com

ליטערעטורא

29th March, 2024 (16:51)
Give me some sugar, baby!
Parsem Anonimi
אני רואה שקמתם הבוקר עם הרבה חיוכים על הלילה שעברתם אתמול: בעיות סלקציה, ילדים קטנים במסיבות, חניה בתשלום, אי-קיום הבטחות של יח"צנים, מעט מדי סקס בשירותים, יותר מדי ממחטות בשירותים, כאבי בטן מההמבורגרים. אתם חושבים שאתם מקבלים את זה קשה?! חכו ותשמעו ת'סיפור שלי, אשר אותו לא סיפרתי לאף אחד וכנראה גם לא אספר (חוץ מהפעם הספציפית הזאת, כמובן).

מי שמכיר אותי יודע איך אני נראה – כאילו אני מהזן הטיפוסי של אנשים שלא נכנסים למסיבות. קודם כל, כי אני אשכנזי. אני יודע, אתם בטח תגידו "מה אתה מקשקש? ימי סלקציית האשכנזים פסה מן העולם, כבר לא עושים כאלה דברים! הם לא מכניסים אז רק את אלה שנראים בעייתיים. תשים עניבה – הם תמיד מכניסים כאלו עם עניבות" וכו'. אם אז ככה אתם חושבים אז צר לי לאמר לכם אבל אתם חיים בבועה. טוב, לא בדיוק בועה, יותר כמו מפעל שלם ליצור קצף אמבטיה!!

אתמול בלילה ארזנו כמה חבר'ה ציוד (פק"ל 'תדלוק', סוכריות מנטה, פורנו, דיסקים של בארי וויט) והדרמנו כל הדרך אל הדאנס-בר המדליק (או ככה חשבנו בכל אופן) אשר במג'דל שמס כדי לחגוג לאחד מאתנו בת-מצווה. לא משנה. בקיצור אנחנו נוסעים באוטו, וכבר מההתחלה האוטו מקרטע אבל אני בקטנה, הייתי חימושניק בצבא האדום, מי יכול עליי, מה כבר יכול לקרות לי עם רכב פרטי אזרחי. חוץ מזה תמיד אפשר לקרוא ל'שגריר'. ליטל, במקרה האקסית המיתולוגית שלי, ישבה לידי ותופקדה כדי ג'יי של הרכב ושמה לנו מיטב שירי אום כולתום ונאג'יב חרירי אלמופלצון. החלטנו שהמפתח של האוטו יהיה אצל נסים, ושכל מי שרוצה להביא בן או בת זוג לאוטו במהלך הערב יעבור אצלו, יקח את המפתח, ויחזור אחרי גג חצי שעה, כדי שלאחרים גם תהיה אפשרות להשתמש בו. מי שעייף וצריך לקרוס איפשהו יהיה חייב להתעלף על הכריות המוכתמות שנמצאות בצ'ילאאוט.

שתינו מלא בחוץ. ממש ממש מלא. הכנסנו לפה מכל הבא ליד: וודקה, ג'ין, יין אדום של הקידוש, ייגר, בירה, מיץ ענבים, קולה, ספרייט, פאנטה שוקטה, שוקו, מוקה, חלב עמיד, חלב סויה, מרק עוף, מרק פטריות, סירופ מייפל, סירופ נגד שיעול, שמן זית, שמן קנולה, קינלי ועוד.

לא נכנסנו. זאת אומרת שהכניסו כמעט את כל החבר'ה שהגיעו איתי אבל רק אותי ואת ליטל החליטו שני סלקטורים מניאקים להשאיר בחוץ. כולם רקדו ופיזזו בתוך הרחבה ואני והאקסית המתייפחת שלי נשארנו כדי לצפות בהרי גולן (הושטנו ידיינו ונגענו בהם – לא חוויה משו כמו שחשבנו).

נכנסנו לאוטו מבואסים תחת. הנה, אחד החבר'ה המסריחים שלנו חוגג לעצמו בת-מצווה ואנחנו תקועים בתוך הרכב כועסים, קפואים ועייפים כמו סדרת מוצרי ה'חמם והגש' של אסם. ליטל הדליקה את הרדיו על תחנה של שירים שקטים, איזה 'קול המוזיקה' או משהו כזה. זה היה יפה, מין קונטרסט לכל הערב העגום הזה. היא נראתה ממש יפה, ונראה היה שהיא לוקחת את עניין הסלקציה הרבה יותר בקלות ממני, דבר שעיצבן אותי והרגיע אותי וגרם לי להעריץ אותה ולשנוא אותה, הכול בעת ובעונה אחת. היא שיחקה עם הלחצנים של הווליום, מגבירה ומחלישה את הסאונד שבקע מהמערכת. היא ממש שיחקה איתם כמו ילדה קטנה. "חשבת פעם מה היה קורה אם לא היינו נולדים אשכנזים?" היא אמרה לי. "מה, את מתכוונת, לא להיות מושפל לפני כל כניסה למועדון, להיות נערץ, עשיר ומתוחכם?". שנינו פרצנו בצחוק. ואז שוב נהיה שקט, והיא חזרה לשחק עם הכפתורים של המערכת, הפעם עם הבאס והטרבל. "נכון שהסימפוניה החמישית של שטראוס נשמעת הרבה יותר טוב עם מקסימום באס?". רציתי להגיד לה שכואב לי הראש, ושתחליש את הכול ותתן לי לפחות להשלים כמה שעות שינה עד שכול החבר'ה יוצאים אבל כל מה שיצא לי זה להביט לה לתוך העיניים ולנשק אותה. עדיין היה קר באוטו והרגשנו צורך להיצמד האחד אל השני כדי לשמור על חום הגוף. המשכנו להתנשק ככה כמה דקות, וכשהרמנו את העיניים גילינו שהשמשות של הרכב די התמלאו באדים. היא נישקה מצויין – היא הייתה הנשקנית הכי טובה שפגשתי מימיי. לא סתם היינו ביחד שנה שלמה – העובדה הזאת גרמה לכך שאני אף פעם לא רציתי לוותר עליה (כמובן, עד שהיא וויתרה עליי). ליטפתי אותה לכל אורך הגוף, נישקתי אותה, הרגשתי את הלשון הנעימה שלה על הלשון שלי. נשכתי אותה קצת. היא התברווזה כמו מרגלית צנעני אחרי ביצוע של דורון רוקח. כמו בימים הטובים. התחלתי להרגיש איך הקפאון עוזב לאט לאט עם החום הנעים שמגרש אותו ומשתלט עליו. כבר התחלנו להוריד את הבגדים. הכנסתי שד אחד שלה לפה והתחלתי למצוץ ואז היא הפסיקה אותי: מישהו בא. "אז מה, בואי נמשיך!" אמרתי לה תוך כדי מציצה. היא תפסה אותי באוזן ומשכה בחוזקה, "זה לא סתם מישהו!". הרמתי את העיניים אליה והיא גלגלה את האישונים לכיוון שמאל. הסתכלתי שמאלה וכמעט התעלפתי: זה היה . "פאק! פאק! צחי בוקששתר!! אהובי משכבר הימים!!" התפחלצתי. היא נתנה לי מבט כזה של "אמרתי לך" תוך כדי שהיא מחזירה את חזייתה למקום. צחי התקרב ודפק על האוטו, "צאו החוצה יא זוג חרמנים, אני יודע שאתם שם" אמר לנו. פתחתי את הדלת.

עשר דקות לאחר מכן ישבנו בחוץ ועישנו משהו לא מזוהה בטעם של קטשופ 'היינץ' ירוק. "אז למה בכלל נפרדתם, שניכם?" הוא שאל אותנו וחייך. הסתכלנו נבוכים האחד אל השני, ואז על האדמה הבוצית ולא אמרנו דבר.אני שונא שאלות כאלה. אנשים כמו צחי בוקששתר, שניחנים ביכולת הבנה חברתית גבוהה, תמיד מפחידים אותי. וזה תמיד במצבים המביכים האלה כשאתה תלוי, ואין לך אחיזה בשום דבר. ישבנו שנינו, כל אחד מצד אחר של צחי, שבאוויר הצח ותאורת הלילה הצפונית נראה כמעט אלוהי, ושתקנו עם בקבוקי ה-'גולדסטאר' שלנו.

יש אנשים שאומרים שטקילה 'קווארבו' זה שתן האלים. אבל אני לא מסכים. אין שתן של אלים כמו בקבוק של הבירה עם הכוכב המוזהב. הכוכב שלוקח אותך למחוזות לא מוכרים של בחילות וחירמונים זולים במסיבות של שמיניסטים. אני זוכר את הגולדסטאר הראשונה שלי כאילו זה היה לפני דקה וחצי. ישבתי על המחצלת של הבית החופשי ודיברתי עם חברי משכבר הימים, ברווז תימני יפה תואר העונה לשם 'בקיע'. דיברנו על הא ועל דא, בעיקר בעיות תנועה לקראת פסיכמוטרי. פסיכומטרי זה משהו מופלא בגלל שהוא שילוב שתי מילים: פסיכפותיה ומיקרומטר. הכוונה היא, למי שמעולם לא נבחן באותה שואה מדוברת היא, שמנסים לבדוק עד כמה הבנאדם דפוק ואהבל ומתכוונן ללימוד של מילים ארמיות ממש עד רמת המיקרומטר. אני יודע מספר מלים ארמיות, כמו 'דצא', 'ארעא', 'דיכפין' ועוד ועוד. אפילו פעם חשבתי לפתוח קורס לימוד ארמית במתנ"ס השכונתי אבל ויתרתי עקב חוסר היכולת לעמוד בביקוש.

בכל אופן, בחזרה לעניינינו. אז ישבתי עם בקיע והייתה מסיבה נפל. מה זה נפל, לא נברא דבר כזה: כמעט והיו רק בנות, היה יותר מדי אוכל (שונא שזורקים אוכל), לא היו בכלל שירים גרועים כדי שיהיה אפשר לקחת מנוחה מהחפירות, ועוד מרעין בישין. אני אוהב את הביטוי הזה, 'מרעין בישין', שהוא גם חרוז וגם משלב פעמיים ע' בכתיב המלא ('מרעין בישעין'). כל ביטוי שמכיל כמות נכבדה של האות ע' זוכה אצלי מיידית להרבה חיבה ואהבה, משום שאני חש כי האות ע' היא האות היפה ביותר בעברית ואפילו יפה מרוב האותיות בכל השפות האחרות על פני הפלנטה שאנחנו חיים עליה וגם מחוץ עליה. אני שוב סוטה מן הנושא.

בקיצור, אז באותה המסיבה, זאת הייתה המסיבה בה איבדתי את בטולאי, החתולה השוודית שליווה אותי במשך שנותיי כתלמיד תיכון משוקס בתיכון אורט. הלכתי בכל המסיבה מצד לצד ונכנסתי לכל החדרים בבית ושאלתי אנשים 'ראיתם את בטולאי? אני לא מוצא את בטולאי!" וכולם היו עצובים בשבילי עד שלבסוף מצאתי את בטולאי בתוך פח אשפה ירקרק שותה שתן האלים מבקבוק גולדסטאר. זה היה קטע מצחיק. חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח! חחחחחחחחחחחחחחחחחח!
© 2012-2024 Yaniv Klein