לדניאלה יש מפלצות מתחת למיטה. טוב, לא בדיוק מפלצות, יותר כמו שדונים קטנים. הם אמנם ורודים, אבל הם בכלל לא נחמדים. בכלל. הם יוצאים משם כל לילה בשלוש וחצי לפנות בוקר ומתחילים לקפוץ על המיטה של דניאלה ולעטוף אותה בנייר טואלט. לא סתם נייר טואלט, אלא נייר טואלט ארבע שכבתי בצבע כתום עם גליטרים וציורים של דיג`ימונים. בהתחלה היא פחדה מהם, מגיעים כל פעם ומעירים אותה ונשארים הרבה זמן ולא מסתכלים בעיניים וגונבים לה את הגלולות מהמגירה. אחרי כמה פעמים היא התרגלה: היא הלכה לישון עם אטמים באוזניים, עם אטב כביסה על הפה ואת הגלולות שמה בכספת. בסוף, היא התחילה לאהוב אותם, להשאיר להם חלב ועוגיות על השידה, תמונות עירום שלה על הכרית. לפעמים הם אפילו נשארו לעשן קצת באפטר-פארטי. היא כבר לא נזקקה לאישור כדי שתהיה לה דעה משל עצמה, או כדי להירדם.

בגלאזו, כל יום הוא רומנטיקה. נכון שהשמיים קודרים והשיכורים נמצאים ברחובות עוד מוקדם יותר מאשר השמש בשמיים, אבל למי איכפת כשכרי הדשא הענקיים מחייכים אליך ויש לך אהבה בלב (ואם לא אהבה בלב אז הרבה שנאה, שכידוע היא מאוד קרובה לאהבה). ואתה, אתה עושה ניסויים. אתה רוצה לראות מה מתאים למה ומה לא מתאים לכלום:

* חלב נאקות לא הולך עם סלט כרוב אדום – צבעי המאכל בכרוב בשילוב החלבונים המיוחדים של הנאקות גורמים לצלקות פנימיות בתוך מערכת העיכול כתוצאה מהריאקציה הכימית. אם בשוגג צרכת את שני המצרכים יחדיו פנה מיידית לרופא או במקרים של נזק לעצבים יש לבצע פינוי לשטיפת קיבה.

* אי אפשר למצוץ סוכרייה חמוצה כשיש בתוך הפה מגנט זול – חומצת הלימון של הסוכרייה מתיכה את המגנט ומוציאה מתוכה רעלנים שיכולים לסרטן. יש להמתין לפחות ארבעים וחמש דקות אחרי לעיסת מגנט בטרם צריכת סוכרייה חמוצה.

* אננס מיובש שנארז בתנאים לא-נאותים מכיל זן של רגבי וירוסים של תולעי האננס. הוירוסים האלה לבדם לא מזיקים לבני אדם ואפילו עוזרים משום שהם מחזקים את המערכת החיסונית כאשר הם מפורקים אולם צריכה של אותו האננס המיובש בשילוב עם שמן סויה או כותנה מונע מהגוף לפרק ביעילות את הרגבים שמגיעים שלמים אל המעי הגס, שם הרגבים נשארים ועלולים לגרום למחלות.

* אסור לגמרי לצרוך תרופות נגד דיכאון בדיאטה ללא פחמימות – בהיעדר פחמימות, הסמים בתוך התרופות לא מפורקים לחלוטין על ידי הגוף ועושים לרוב את דרכם אל כיס המרה. הנזק הוא קטן אך מצטבר: אם בוצעה צריכה של תרופות נגד דיכאון בתוך הדיאטה למשך של יותר משלושה חודשים ברציפות או שישה חודשים לסירוגין יש צורך לבצע בדיקות דם וצואה על מנת לשלול פציעות פנימיות.

ביום שהגעת, הייתה לך חוויה לא נעימה. בפאב, כשהתחלת עם מישהי (חמוסה שוודית עם נחיריים בצורת משושה), והיא דווקא נראתה חמודה לאללה, בלונדינית עם חזה קטן, עיניים חתוליות. ישבתם על הבר כמה שעות והורדתם כמות בלתי-ניתנה לאמידה של כוסיות שתייה חריפה. היא משכה אותך, אבל היית גמור מעייפות והאמת שרק רצית שהיא תספר לך איפה כדאי לעבוד בעיר הזאת בלי הרבה זיוני שכל. היא הציעה לך לבוא לדירה שלה כי היא עובדת במשרד כוח אדם והיא תוכל לפנק אותך, דבר שאליו לא הסכמת, אבל אחרי המון זמן היא שיכנעה אותך. כל הדרך על האופנוע פיהקת כמו מת, רק לגמור עם זה כבר. כשהגעת לדירה שלה, גילית שזאת לא ממש דירה, אלא חדר עם מיטה בלבד. הרגשת קצת רע בגלל אז היא הלכה לשנייה אל הברז והביאה לך כוס מים ששתית בשלוק אחד. אחרי כמה דקות הרגשת קצת מסובב. היא חייכה, אתה הרגשת שאין לך שליטה על הגפיים שלך. היא אנסה אותך, כנראה בברוטאליות.

קמת בתוך שלולית קטנה של דם, לא משהו רציני: היא פצעה אותך ושרטה אותך קצת. הבנת מה קרה לך. החלטת לא להגיש תלונה במשטרה כי לא זכרת כלום מליל אמש, ושתעבור בדיקת איידס כשתחזור לישראל. בכית קצת. לקחת טרמפ. הנהג איכשהו שם אותך בעיר הלא נכונה. הכול היה שם מלא בדגלי ברית המועצות. עצרת בחור אחד בפינת הרחוב וביקשת סיגריה, הוא נתן לך מלפפון. היית רעב אז לקחת ביס. פתאום הכול נהיה כמו סרט מצויר. הלכתי לחפש מראה. כשמצאת, גילית שהפכת לכפיל האוריינטלי של ליאור שליין.

ואז פתאום נפלה עלייך תרנגולת-הודו ענקית (במשקל כמה טונות טובות) שמחצה אותך, את כל מי שאתה מכיר ובעצם את כל היקום הנראה והבלתי-נראה. וזה היה הסוף.