Yaniv Klein Dot Com

ליטערעטורא

19th June, 2019 (20:07)
For all the wrong reasons..
כיף בצורת שבלולים מתים UNMASTERED
הציטוטים האלה לקוחים משום מקום. ג'וני הגרביל המצוי מצטיין בלהביא אותה במשפטים מתוחכמים שאין לו מושג מאיפה הם לקוחים, אבל הוא אוהב לאמר שאנשים חשובים שינו איתם את ההיסטוריה. אני באופן אישי לא חובב היסטוריה, ברמת-חובב התקנתי טלויזיה וראיתי 'החיים' במונוכרום תוך כדי הקפצת זיתים על חנוכיות עץ. הייתי קטן, תמים, אפילו שה. שה שגדל במשך השנים ותפח והתפתח והפך להיות תפוח-עץ רקוב לתפארת מדינת פלסטין.

אתם יכולים לחשוב שהחיים בפלסטין שונים מהחיים בישראל, אבל הם ממש לא. גם אצלנו יש הווי ובידור, אנחנו גם גולשים באתרי פורנו ויש לנו אתר כמו מקושרים שנקרא [צונזר] דוט פי אס. מדי יום כשאני חוזר מבית-הספר התיכון בו מקיימים תוכנית לימודים חדשית הכוללת שינון תסריטיה של חני נחמיאס מכל תוכניותיה ושתיית קרואסונים אחרי שעברו במערבל מזון, אני מתיישב על המחשב ובודק את החשבון שלי (וגם את ההנדסה והמדעים). לפני כמה חודשים, בעודי עובר על פרופילים של עוד בחורות מאיזור השומרון (יש סטיגמה על בחורות מעזה), מצאתי אותה בתמונה מדהימה על חוף הים.

היא הייתה סטיקר שעליו ציור של קרנפה מנוקדת ומסורסת. בשנייה הראשונה שראיתי את התמונה לא האמנתי (כי אני אתאיסט וסטרייט-אדג'), אבל אז לאט לאט ירדו המחסומים (לא, לא תרתי משמע) ואחרי שהחלפנו כמה הודעות ואפילו נתנה לי את מספר השח-רחוק-הנייד שלה (אליו שלחתי על פי מיטב המסורת תמונה של נסורת), קבענו להפגש בחנות הדיסקים והדי-וי-די של הדוד שלי.

בסוף דייט ארוך ומהנה, כמו לא חוויתי עוד מימיי, וכנראה שגם היא לא: דייט בו פיצחנו ביחד גרעיני חמניה תוך כדי האזנה לשירים-ושערים, בו הדבקנו סטיקרים של "כהנא צדק" על דגלים של דנמרק ואז שרפנו אותם (באח, כדי להתחמם), הגיעה העת לנשיקת הפרידה.

שפתיה החושניות, גופה העדין אשר על עורו השחום ריצדו להבות האש הדניות, המתיקות ששידר חיוכה. ישבתי דומם, הבטנו שוב אחד בעיניי השניה, וכמה שניות כאלו חלפו כמו נצח, הרגשתי כאילו אני תיכוניסט ציוני בטיול שנתי באילת. הייתה איזושהי הרגשה של בתוליות, היא ליטפה את ידי בידייה ולמרות הקור הן היו חמות ונעימות. השפתיים שלנו התקרבו אט-אט אחת אל השנייה, העפעפיים ירדו בחרישות ובקצב אחיד כל זמן שנשימותינו התערבלו לכדי נשימה אחת של אדם אחד. ברגע הראשון ששפתינו נפגשו היה פיצוץ, הצמרמורת שאחזו בגופינו גרמו לנו לרעד של עונג כמעט כאילו חווינו פסגת חושים. ואז נפלה עליי בובה של חוש-חש הבלש מן הבוידעם שלה.

שהרגה אותי. וכמובן שכל הדם שהשפריץ לי מהמקרקפת גרם לבחורה להתפלץ כמו מבקר המדינה. היא ניסתה לחטא את השט"ד בעזרת ממחטה של בראטץ שהייתה אגב ספוגה במיונז מתוצרת של מדינת עולם רביעית. באותן השניות חשבתי על ירבוע מפנמה אשר אוחז בידיו את הדיסק "אדון הבובות" של מטאליקה ומדי פעם גם מחטיף על הבוקלט שלו בעזרת סרגל מתכת עקום.

אם גם אתם, כמו הרבה אנשים אחרים, תוהים עד כמה כביש הסרגל הוא באמת ישר, אז בבקשה אל תתביישו! מי שמתייבש – מת! ככה תמיד אמרה לי סבתא עד שהיא מתה מהתייבשות! כן, אנחנו לא ניתן לממשלה לעבוד עלינו עם החירטוטים המזויינים האלה. סרגל-שמסרגל!!! אני בטוח שיש סטייה! כן לפי דעתי כמו הרבה דברים במדינה הזאת בסוף זה יגמר ברע כי מישהו יחשוב שהכביש הזה ישר כמו סרגל ויעשה את כל המדידות על פיו ואז לפני שנשים לב מה קורה פתאום סטודנטים לעיצוב ואדריכלות יתחילו להתשמש בתמונות לווין של הכביש הזה בבחינות שלהם ואז הם יגדלו ויהפכו להיות אנרכיסטים תועים בגלל שהחברה פלטה אותם! הם יהיו כמו שארית הפלטה, הם יהיו הג'יפה שנשארת בסיר הגדול של החמין בשבת וכל האהבות שלהם יכשלו!

לא כמו האהבה שלי אל הבחורה המדהימה ביותר בחיי, שתישאר לנצח לנצחים, שתחזיק אותי במותי ואותה בחייה, שתגרום לנו להשאר כמו הנפש האחת למשך כל השנים. כי ברגע ההוא ששפתינו נפגשו, אז כבר ידעתי שהיא האחת איתה אני רוצה להיות. רציתי להיות ההוא אשר חמישים שנה לאחר מכן ישב על כיסא הנדנדה שלו בחצר, כשהיא תאפה את הפאי-תפוחים המיוחד שלה, ואז אני אכנס הביתה בגלל הריח, ונשלב אצבעות ידינו אלו באלו ונביט אחד לתוך עיני השנייה כאילו זה היה הדייט הראשון שלנו.

הדייט בו הפכתי להיות החקיין הפורטוגזי של מוני מושונוב בעל שבעת האגודלים והצעיף של ראשדן אנד דיימונדס על הידית של הדלת. והקונכיה, הקונכיה שקיבלתי מהדיילת של ארקיע – כשטיסה שלוש-ארבע-שש התרסקה לתוך האוקיינוס ההודי.
© 2012-2019 Yaniv Klein
Valid XHTML 1.1!