שמשון הוא איש-חשבון-פשוט: יש לו ראש עיגול, שתי נקודות כעיניים, קו קטן וקצר כפה, קו גוף, קווים ידיים, קווים רגליים. יש לו אדקח וכשהוא מצמיד לעצמו רובה לרקה ולוחץ על ההדק הנקודות בעיניים הופכות לפלוסים, מתוך הפה קו יוצאת לשון אליפסה ומעל הראש יש פוליגון שבור ובתוכו הכיתוב "בום!".

שמשון לא חושב, למרות שהוא מצוייר בתוך מחברת 72 דף ספירלה של משבצות חשבון. בשיעורים הוא עומד שם בשקט עם ההבעת-פנים המטופשת, אבל כשסוגרים את המחברת, אז הוא משנה פוזה, מסתכל לצדדים ויוצא לטייל בין הדפים, מדמיין שהוא במתחם בורסת היהלומים. מדי פעם הוא מדמיין שהוא מביא איזו בחורה והם עושים את זה בקצה הימני התחתון של דף ארבעים ושתיים. "דף ארבעים ושתיים הוא התשובה להכל". זה מה שאומרים בכל אופן.

האמת היא, שהוא אוהב רק את יוליה, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים - דווקא בגלל שהוא אוהב אותה אז היא לא מדורבנת לאהוב אותו בחזרה. זה משהו של ערכים. הוא כבר הכשיר אותה מזמן, כולל כל הבדיחות של החבר`ה ("יוליה? היא רוסיה?"), הם יצאו כמה פעמים והוא הכיר את המשפחה שלה והכלב שלה סמי.

אז הוא מדמיין שהוא במתחם הבורסה, שהוא מחזיק את היד באוייר (כי אין לו אגודל) ומנסה לעצור מונית. אחרי כמה דקות עוצרת אחת, צהובה – ל"ז פלסטינאי. "מה עושה פה מונית פלסטינאית, קיבינמט" – הוא חושב ככה בינו לבין עצמו, אבל לא שואל בקול רם, מה שיהיה – יהיה. אז הוא מדמיין שהוא אומר לנהג לאיפה הוא רוצה להגיע (ראשון לציון כמובן) והם מתחילים לסוע. הוא מוציא חפיסת סיגריות מתוך הקו של הגוף (איפה שאמור להיות כיס החולצה הימני), פותח את החלון של הסאיירה, מדליק ומתחיל לעשן ככה בכיף שלו. הנהג – דווקא נראה שוודי אבל בלי האזרחות, מתחיל לדבר איתו על ספורט – אחח, הנהגי מוניות האלה..

"ראית את המשחק של מכבי אתמול" שואל אותו הנהג בסטייל של מוניותיסטים, כאילו שהוא חבר של שמשון מהסדיר. "כל היום הנוסעים מדברים על זה.. אחח, איזה קאקות הם, תאמין לי, מזל שלא שמתי `ווינר` החולירות הנבלות". שמשון מהנהן בפטרוניות, וכדי לצאת ידיי-חובה. "אתה מכביסט, נכון?" שואל אותו האיש מאחורי ההגה ככה, באגביות. שמשון מהנהן לאות הסכמה והנהג מהנהן לאות אישור ומחייך - הקירבה אל הלקוח התחזקה.

ואז ככה, תוך כדי התהליך, שמשון מחליט שעכשיו זה זמן טוב לשלוף את השאלה - אתם יודעים, לגבי הקטע של המונית הפלסטינית. כאילו, אם כבר הנהג מונית בקטע של חברים ולשתות יחד מאותו המסטינג וראש טוב יענו אז לפחות יצא לו מזה משהו. "תגיד, גבר-גבר" אומר לו שמשון בז`רגון שהוא לא משתמש בו כלל, שפה מאוד רחוקה משפת איגוד היהלומנים, "מה הקטע של המונית הצהובה עם הלוחית הפלסטינאית? מה אתה, פלסטינאי וכאלה?". הנהג-מונית החילוני שלנו אפילו לא מניד עפעף. "כן, אני פלסטינאי, עברתי את הגבול כדי להיות שב"ח (שוהה בלתי חוקי) ואני הולך לפוצץ את המונית הזאת בטיילת של אילת, ליד האתיופיות שצמות" ככה תשובה הכי בנונשלאנט שיש, כאילו אין לו 50 קילו טי-אן-טי או ווטאבר בתא המטען. "אתה מבין, אפילו לא טרחתי להסתיר את החומר-נפץ מתחת לאיזו שמיכה.. אם היית מביא מטען משלך לבגאז` אז.. טוב, אז היית רואה את המטען שלי :-)". "אז מה, נוסעים עכשיו לאילת?! איזה קקה!" מביע שמשון את מורת רוחו מן ההתפתחויות האחרונות, "מה-זה לא מתאים לי עכשיו!".

ואז שניהם עוצרים ככה ביהל, מתיישבים על החול, הנהג הפלסטינאי-שוודי פותח כמה קופסאות של סלטי חצילים: במיונז, בטחינה, קלויים, לייט וכאלה. אתם מבינים את הראש. ויחד עם כמה פיתות הם אוכלים ונהנים ומריצים קטעים מימי הסדיר. ואז לפתע השלט חוצות הגדול שבצילו הם אכלו, זה של ה"עצור להתרעננות", הוא נופל על שניהם והורג אותם במקום. הודעה נמסרת למשפחות.