גישה ראשונה, צעד ראשון.

בהליכה איטית, הוא לוקח מאפרה מזכוכית ומעיף לה על המצח (מי היא חושבת שהיא).. כמה דקות של דמעות בלתי פוסקות לאחר מכן והיא כבר מטופפת לה לאיטה על עקבים גבוהים ודקים בחזרה אל המיטה, מלאך שנפל.

כל מה שרצו היה לאהוב – להביא מציאות לתוך הפנטזיה הזאת. אבל כל מה שנשאר זה שפן ורוד ומרוטש והרבה דם על הגרזן. "מטאפורה" היא קראה לזה – וריפדה באלף מילים יפות, כמו איזו אגדה שקוראים לילדים קטנים לפני השינה. כלבה.

היא יכלה לתת עצות בענייני אופנה, ולשתות את הקוקטיילים שלה עם קש בצורה הכי סקסית שיש, שגרמה לו לפעמים להרגיש כמו צב זקן מתחת לשריון כבד, אבל אף אחד לא מאמין שדברים כאלה קורים - אף אחד לא באמת מת.

שוב, בשיטוט על קו המים, היכן שהגלים גוועים להם. עם גרזן מדמם על הכתף, ורק עוד מבט אחד על האורות המרצדים במרחק, ואצבע מאשימה. הרוח הזאת, פתאום מסוגלת להעיף אנשים. הוא מתחפר לו בחול, אוחז חזק ומצפה לגרוע ביותר. מהמלחמות הקשות עם האויב למלחמות הקשות יותר עם עצמו. הוא רוצה את הכל ביחד במציאות? הוא חי בשקר.

בבוקר, גבינה צפתית פרוסה על השולחן, והשיער שלה מתנפנף על העיניים, השיזוף בוהק. קרב מבטים – חצוצרות של צבא, של אבירים עם כידונים בתוך הלב. איבוד שליטה, נשמה אחת מצד אחד, חלל ריק מצד שני. זאת ההילה, אלו הם זרי הנצחון, זהו ההפסד הידוע מראש, זוהי התבוסה המרירה והבלתי-נמנעת.

לנו יש כוח אינסופי, אבל להם? אם היה להם כוח אינסופי, הם היו יכולים להרים האחד את השני, וביחד הם היו מגיעים עד הירח. אבל הכוח שלהם הוא סופי. לאף אחד לא אכפת מהם באמת, אף אחד לא יציל אותם אם יטבעו, אף אחד לא יבכה בהלוויה שלהם.

זאת שליפה.. כמו פריג'ידית מהפריג'ידר. הוא מניח את הקלפים על השולחן, מסדר אותם כמו העולם, כמו מתים, מקווה שהם יקחו אותו רחוק יותר הפעם. שימו לב כיצד נשברת קרן האור לספקטרום של צבעים, מנסרת אובלית – דמעה גדולה ומלוחה בצד העין.

ואז לפתע מגיח משום מקום אסף אשתר, שטר כתום ממדינה לא מוכרת מקומט בידו הימנית. "אני רוצה שתהיו השעון הביולוגי שלי", הוא אומר וקולו רוטט כמו של קשיש בן מאה שנה. "זאת הצורה שלי להיות אנושי לאחר כל השנים בהן חייתי בתוך גוף של פח, שהרגשתי כמו פחית שימורי לוף צה"לית מזויינת". הם מביטים אחד בעיניי השנייה בעיניי השלישי, מרגישים כולם כמו חתול אשר נדרס על ידי קלח תירס. לפיתה, חיבק בעוצמה קשה. אנחה נפלטת כאשר אגן מתחכך עם אגן. עיניים נעצמות.

בעקרון, אין שום בעיה עם הימורים, זהו טבע האדם. אז מגבילים את הגיל, אז מה? הניגודיות המושלמת של האדם, מאבק האור בחושך, הסנטימנט. ברגע אחד נהיה רעשן, אולי תוף גדול, ברגע אחר נהיה קסילופון או גיטרה. הוא רצה להיות משולש, תמיד. שלוש צלעות, נקי. גן עדן - גהנום – גן עדן. אומרים שכל העולם במה.. האמת היא שאנחנו הבמה וכל שאר העולם בוער תחתיה, תחתינו.