צלחת ספגטי מוקרם עפה ישר לפרצוף של סבא ג`פטו והותירה אותו נבוך, קצת כעוס, אולי עם כוויה או שתיים מהחום. היא הייתה חולה, היא לא יצאה מהבית חודשיים, תמיד הייתה במצב מקוון כשבדקתי באתר, אבל החיים היו ממנה והלאה. הכישלון בשאלת מיליון השקלים גמרה לה את החיים, החבר הטלפוני הטעה וקו הטלפון נותק, אולי לצמיתות – לפחות לא התאבדה עם החוט.

דווקא הייתה שאלה קלה, משהו על אווזי בר והגירה של מוקיונים אל בוקרשט, וסבא ג`פטו בכלל נולד ברומניה, אבל אפילו הוא מתבלבל לפעמים, הזיקנה אתם יודעים, ומתבולל – בגלל שהוא גר על הר הכרמל. הטלוויזיה מראה רוק בריטי, אבל לה מתחשק לדחוף לתוך הקנה איזה קנה של גלילון, אולי אוברדוז של קני סוכר, אולי משהו סטייל קני מסאות`-פארק.

--------------------------------------------------

צבא של עניבות, חונקות צווארים, כוח העבודה שלנו.

רם מרים את העותקים שהכין במכונת הצילום, כוס קפה מ"ארומה" טחובה עמוק בתוך כף ידו, מבט עייף בעיניו, עבד מודרני. שרית, באותה הסירה, מול מסך מרצד, נזקקת לכוח עילאי כדי לא להרדם על המקלדת של המחשב במשרד שלה בקומה ה-67 של מגדל אביב. עלק אביב – חורף יותר מתאים לו. דניאל עומד מול חלונות הזכוכית ומביט אל המטרופולין ממעל. נעליים שחורות מצוחצחות וחליפה – לבוש יפה כמו להלוויה, תוהה האם לקפוץ או לא. בסוף הוא מחליט לקפוץ: הוא צועד כמה פסיעות גדולות לאחור, מעיף עוד מבט אל העולם הקודר שלו, המלא במארקרים, מיילים ב"פורוורד" וישיבות משעממות על הכל וכלום, מתחיל לרוץ לעבר החלון ושובר אותו בקפיצה. נפילה ארוכה של כמה שניות בין שברי זכוכית וחלומות שבורים, העיר נראית כל כך טוב מכאן. הוא נוחת על גג של מאזדה לבנה וחדשה בחניון העליון. "מה קרה כאן?" שואל דני, שהגיע מאוחר כי אישתו בבית החולים. "הוא קפץ". "תמסרו את הברכות למשפחה, הביטוח יפצה אותם יפה – הם מסודרים עכשיו". הברכות – לא התנחומים.

ג`ק נראה כמו ברווז רגיל, הוא הצטרף לחברה לא מזמן, אחרי שסיים תואר שני באיזו אוניברסיטה בארה"ב. הוא מתיישב היכן שישב פעם דניאל, יש שם עדיין תמונה מהחופשה המשפחתית האחרונה באילת במגירה פנימית ששכחו לפנות. יש לו הרבה אמביציה, לג`ק, והוא אינטיליגנטי כמו שרק צעיר אשר סיים זה עתה תואר שני יכול להיות. אני באופן אישי לא יכול לסבול אותו, משהו ביהירות, ובמקור שלו, המעוקם. הוא גם מגעגע לפעמים, ברפלקס. אבל החבר`ה בחלונות הגבוהים אוהבים אותו, הוא בטח יקודם עוד חודשיים-שלושה. שרית מגיעה אל המשרד שלי קצת מבולגנת, כנראה שוב פעם הילדה עשתה בעיות בבוקר. "קח, אלה התיקים החדשים, הם משהו מיוחד!" היא אומרת לי וקורצת. אני פותח את שבע-מאות, שש-חמש-שלוש-תשע-שתיים מכף שתיים-עשרה, מדצמבר, ומעיין קצת. יש שם קייס, משהו על רומן, בגידה, הסתיים רע.

--------------------------------------------------

קניתי את הדיסקמן הישן שלי לפני איזה חצי שנה, מזקן ירוק בשוק של נס-ציונה. זאת הייתה חוויה, לא כמו החרא הזה של לבוא לקניון ולבחור מהמדף, הדיסקמן שקניתי בנס-ציונה היה משהו אחר. עזבו שלא הגיע בעטיפה המקורית, אולי אפילו היה משומש, אבל הזקן הירוק מכר אותו כחדש במאה שקל אז לא היססתי. כן, אני קמצן, אני יודע, התוכית שלי אומרת לי את זה כל הזמן הבת-זונה. אבל לחרא הזה יש יכולת שיא, לא רק שאיכות הסאונד מעולה, ואני יכול לשמוע בערך חמש-מאות שעות על בטריית אצבע אחת, אז בנוסף הדיסקמן הזה גם יש עליו כפתור שהופך אותו לבלונדינית כוסית עם עיניים כחולות חזה גדול מסוכנות דוגמנויות שעושה כל מה שאני רוצה שתעשה. בגלל שלא הייתה חוברת הוראות לא הבנתי מאיפה היא צצה פעם ראשונה שלחצתי על הכפתור שלה, חשבתי שנדפק לי השכל סופית מאדי הדלק ששאפתי במהלך השנה האחרונה, אז זהו שלא. קראתי לה בריטני, כצפוי.

אז בריטני, למרות שהייתה גבוהה וכוסית וכאלה, היו לה שני חסרונות ענקיים: הראשון, היא הייתה פעילה פוליטית. השני, מאוד סיינפלדי, היא אכלה את הג`חנון של שבת שכבה-שכבה, בקילוף יעני. כוסאמשלה. עכשיו אולי חלק מכם עושה את זה, אוכל את הג`חנון עם הרסק והביצה ככה בקילופים, שכבה-שכבה, אבל אני שנאתי את זה. אז הפסקתי ללחוץ על הכפתור שלה בשבת. בעצם באותו הזמן בכלל התחלתי לשמור ת`שבת. לא בגללי, בגלל סלמדנרות אפריקאיות מסיפור שפעם קראתי, הן הכריחו אותי. התחלתי להיות דתי אדוק עם הצמות והכל. זין עליכם אם אתם לא מאמינים לי שסלמדנרות אפריקאיות גרמו לי לעשות את זה. הן דווקא היו נחמדות, הסלמדנרות האלו, הן היו יושבות ואוכלות איתי את הג`חנון, כמו שצריך. באחד הכנסים שנכחתי בהם בצפת עם אליטת הרבנים, ניגש אליי אחד מהם לפתע ואמר לי "ג`ו, אתה האחד!". הרגשתי מיוחד, מופלא, מדהים, כביר כמו גברי לוי. תהיתי, תוך כדי ליטוף של פסילפורה בשלה, מהי המשמעות של להיות האחד. הרבי אמר לי שאני אהיה כמו המשיח, שאנשים יסגדו לי כמו לנעליים של פראדה.

"זין נעלי פראדה" אמרתי, והרגתי את כולם.