הסיפור נכתב בעקבות אירועי משחק הכדורגל ('האט-טריק') בין קבוצת ווינר-פלייט של אחי הקטן לבין קבוצת הפועל אבשה'ס של המקושר אבשה ג'. תקציר מהלך המשחק ב:

http://www46.hattrick.org/Common/matchDetails.asp?matchID=80894405

כאוהד שרוף של ווינר-פלייט (ליגה שישית מתוך שבע – בהקבלה לליגות בארץ: ליגה ד' כאשר הליגה הנמוכה היא ליגה ה') הרגשתי צורך עז להבריז מישיבת המנהלים החשובה של חברת ההיי-טק בה אני מנכ"ל כדי לצפות בקבוצה של אבשה. "לאן אתה הולך?" שאל אותי שמוליק בעיניים מצועפות כאשר הכנסתי את המסמכים לתוך המזוודה שלי באחת בצהריים, יותר משמונה שעות לפני תחילת המשחק (רציתי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקומות טובים). "יש לי פגישה עם סלמנדרות המקסיקניות שמתכוונות להשקיע בשירותים שלנו" עניתי לו, תוך שאני מסתיר את צעיף קבוצתי האהודה. "השירותים שלנו? אתה מתכוון לאבטחת נתונים??" – "לא", עניתי לו בעיניים בורקות, "בשירותים שלנו: באסלות, במשתנות, במייבשי הידייים".

התיישבתי מאחורי שוער היריבה, שבתאי לוז, והתחלתי לקלל אותו באמהרית, ולהעיף עליו קליפות של גרעינים, כי קיוויתי שהוא ישליך לעברי סוכריה כדי לנטרל את המליחות, כמו שעשה לא מכבר מאמן של קבוצת כדורגל אחרת בארץ. שבתאי מצידו, שלף דגם של גלקסיית שביל החלב והצביע על כוכב שבתאי תוך שהוא שר את השיר "זה היה ביתי".

המשחק היה מאוד חד צדדי, לטובת ווינר-פלייט כמובן, אז הרשיתי לעצמי להוריד מעליי את החולצה ואת המכנסיים ולהשתזף על טריבונות העץ. "מה אתה עושה?" קראה לעברי שמרית, אחת מנציגות חוג אוהדי הקבוצה, "אתה לא יודע שאסור להחשף לירח ללא הגנה מתאמת?!". באותה השנייה שחקן של הקבוצה היריבה בדיוק נגח בברק שרון, שחקן הרכש החדש שלנו, והורחק. ברק שרון, אגב, נפצע אנושות בתקרית. הרגשתי איך האלימות גואה והחלטתי לעשות דבר בנידון: הבאתי לשמרית בעיטת וולה לפרצוף, אה-לה-קנטונה, וחזרתי להשתזף.

כאשר התוצאה הייתה כבר 5:0 לזכותנו כמה דקות לסיום, התפניתי לעסוק בעניינים חשובים יותר. הרמתי טלפון למשרדי ערוץ 2. "מתי המבחנים לעונה הקרובה של כוכב נולד?". האישה מן הצד השני של הקו, בלונדינית ללא צל של ספק, ענתה לי "אדוני, יש לך טעות במספר". התפלאתי, אך לא וויתרתי, מכיוון שהיא בלונדינית. "אבל זה לא יכול להיות" המשכתי בקול סמכותי, אם כי גבוה בצורה מבעיתה, "זה חייב להיות ערוץ 2, הרי כוכב נולד היא תוכנית שלכם. צביקה הדר שולת!!!1". "לא אדוני, זה לא ערוץ 2. אתה חיייגת בטעות אל מטה מפלגת לב. תצביעו לב – אותיות שלנו 'פז', הצביעו 'פז' ואנחנו נדאג לכם מכל הלב". ירקתי אל השפופרת כמו ירקן בשוק הכרמל. בסוף נגמר 5:1.

בדרך חזרה הביתה מן האיצטדיון, חשבתי על המשמעות של הכל. מה מקומנו בחיים האלה? יכול להיות שכולנו שחקנים במשחק הגדול שנקרא החיים? כאשר אנחנו שורפים רכב אנחנו מקבלים כרטיס צהוב, אם אנחנו יורים במישהו בגלל צבע העור שלו ומקבלים מאסר עולם או גזר דין מוות זה כרטיס אדום. בדיוק חשבתי על קלי, החברה הקודמת שלי, שהכינה את הפחזניות הטובות ביותר בחצי הכדור הצפוני. היא גם הייתה אוהדת של ווינר-פלייט, אבל בגלל מחלה קשה תמיד כאשר הגיעה אל המשחקים אף פעם לא ידעה איזו קבוצה היא אוהדת ואיזו קבוצה היא היריביה.

חוף הים נראה טוב מתמיד באותו לילה. התיישבתי על המחצלת שקיבלתי במתנה מאגודת הסטודנטים והבטתי אל עבר הזריחה מאחור. לפתע חלף לצידי לובסטר, אוהד של הפועל אבשה'ס. "מה, אחי, רוצה קסטות? שתיים בחמש!" הוא הכריז בעת שפתח צידנית. "גם לי יש צידנית, וגם שנורקל. תן לי ארבע" אמרתי לו בקולי הסמכותי, תוך העפת סמוחטה ירקרקה לפניו.

כדורגל זה חיים. הבה נתמוך בשידור משחקי המונדיאל בארץ (ללא תשלום) אחרת.. נצטרך לבלות את כל הימים שלנו על חוף הים עם בחורות בחוטיני, וכולנו יודעים כמה מסוכנת החשיפה לשמש ולנשים חשופות בימים מטורפים אלה.

לחתימה על העצומה של אתר One הכנסו אל הקישור הבא:

http://one.co.il/msites/mondial/petition/

כי כל אחד מאיתנו הוא שחקן במשחק הכדורגל של החיים.