היא הייתה כמו חרק הפוך על הגב, אשר מניע את רגליו בעצבנות כדי להתהפך בחזרה אל הצד השני כדי שיוכל להמשיך בחייו המרגשים. הוא היה מסוגל לראות את זה דרך הבגדים שלה, דרך העור שלה, מבעד לעינייה האפורות, וכמה שהרגיש טוב עם העובדה הזאת.

הוא נעץ מבט בקופסה מלאה נעצים, ולקח שאיפה גדולה שמילאה את החזה שלו בהרבה אוויר וגרם לו להיראות עצום כמו טנק מרכבה. "אני מתכוון להתחיל בעיצומים מחר", אמר לה בקול מתחנף, והוציא מהמגירה חפיסת סיגריות חדשה. תוך כדי שהוא קילף ממנה את הניילון. היא עמדה ליד החלון עם הפנים הסמוקות לכיוון העיר והביטה למטה אל תל אביב של סוף 2005. היא חשבה על מארסים תורכיים.

האירוסין לא היו כמה שהיא תיכננה, בכלל לא. החיים לא הפכו להיות גן של שושנים. להיפך - זה היה כמו סופת טורנדו בשבילה, כאילו השיגרה היא גודזילה והיא יפן, והיא פחדה. היא סימנה כל יום במארקר אדום איקסים על לוח השנה של שפנפנות "תנו לחיות לחיות", ונאנחה אחרי כל אחד מהם. זה פשוט הרגיש כאילו רכבת דוהרת לכיוון אשקלון במהירות של שבעה עשר מטר בשעה, ומנגד עומד אלוף העולם ממוצא קזחסטני בקיפול ניירות (היא לא השתמשה במונח "אוריגמי" – זה הזכיר לה את בניטו מוסליני).

מדי פעם הם היו עושים רעש בכוונה. הם היו מדליקים את המערכת החדישה בחדר היחיד בדירתם על הווליום המקסימלי והיו מתחילים לרקוע בעוצמה ברגליהם, למען טובתה של השכנה מלמטה. השכנה מלמטה, אגב, הייתה סוס יאור טיבטי אשר עמד להתקבל כמועמד לתחרות הגמר של "גמד נולד" בערוץ המקומי. אבל מישהו פישל בחישוב המשוואה.

מישהו פיספס את העובדה העבה שאנחנו רק רוצים להזדיין. זה בחומרה שלנו, בכל החלקים של המוח. אנחנו חתיכות ענקיות של אטומים מלאי ריק שרק רוצים להזדיין, כדי שנוכל להעביר את הגנים שלנו הלאה אל הצאצאים שלנו כדי שגם הם יוכלו להזדיין ולהביא צאצים לעולם וכך, בעצם, להמשיך להתקיים, עד שאחד משלושת הדברים הבאים יקרו:

בראשון – כל המין האנושי ייכחד כתוצאה מנפילה של חבילת נסורת ענקית מהחלל החיצון, או שבריטני ספירס תתגלה כחייזר מיליטנטי אשר שואף למחוק אותנו מעל פני האדמה.

בשני – המין האנושי יצליח ליצור שכפולים מכניים של עצמו, שכפולים שיהיו אינטילגנטיים יותר מן המקור.

בשלישי – חסידה שמרפטי, נשיאת איגוד האמהות החד-הוריות-שמכורות-לביסלי-פיצה באיזור עפולה תפעיל את קסמיה האישיים על נשיאי האומות החזקות בעולם ותהפוך את החגבים המקסיקניים לבעל החיים החזק ביותר בפלנטה, ומשם זאת תהיה ספירלה יורדת אל הקץ.

כך או כך, לא נראה שהדבר עתיד לקרות בחודשים הקרובים, והיא התעצבה אל ליבה. היא הייתה נשארת ערה אחרי שהוא היה נרדם, סופרת את הכוכבים הזוהרים מעל המיטה שלהם ומנסה לגעת באוזנה השמאלית עם הלשון, לעתים אפילו הייתה קמה מן המיטה בשלוש לפנות בוקר רק כדי לאכול שקד מרק בודד ואז לשוב אל המיטה, כאילו דבר לא קרה. כאילו כל מאורע אכילת שקד-המרק לא התרחש מעולם.

הם נישאו לבסוף, בטורקיה. הוא אחז בידה ונשק לה, ואז היא העיפה את הזר והנכדה של אחת המניקוריסטיות תפסה אותו ולאחר מספר דקות הוחשה לבית החולים בגלל אלרגיה לפרחים שהיו בזר. הם נסעו יחד לירח דבש במוגדישו.

לאחר שנכנסו אל החדר במלון, היא הביטה עמוק לתוך עיניו והתוודתה על חששותיה. הוא לא אמר דבר. הוא היה בחור פרגמטי: אין נכון ולא נכון, רק סיבה ותוצאה. בבוקר למחרת הם הלכו לאכול חביתיות, אבל כאשר היא התכוונה לשפוך עליהן את סירופ המייפל, נשמט פקק הבקבוק וכל החביתיות הוצפו בנהר אדיר של מייפל מהביל. שניהם התפקעו מצחוק, ואז חייכו, ואז שוב צחקו, ואז הגיע ליצן ונתן לה בלון ורוד עם הליום שהתפוצץ בשנייה שנגעה בו. את הרגע הזה, כך נשבעו, הם זכרו לכל חייהם.