Yaniv Klein Dot Com

ליטערעטורא

20th June, 2019 (08:27)
Only happy when it reigns!
הגלילון שלי נגד סכין החמאה של נטאלי
הוקפצתי. בדרך כלל אני לא עונה למספרים חסויים, אבל הפעם, כנראה בגלל האלכוהול, עניתי. על רקע הבאסים האדירים של המועדון יכלתי לשמוע מהצד השני של הקו את אחת הסמב"ציות, שאמרה לי בקול משועמם ולקוני של משמרת ליל שישי את סיסמת ההקפצה, "חזרזיר כתום". ניתקתי. מסביב, אווירת המועדון, ריח משכר של אדי אלכוהול, זיעה, הורמונים וקיא. קצת קשה היה להסביר מה הרגשתי באותה השנייה ששמעתי את הסיסמה, אבל זאת הייתה מעין הרגשה של תדהמה מעורבת בפחד וחשש. פשוט לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות: שמדינת ישראל תותקף על ידי התזמורת הממלכתית של טהיטי.

כמה שעות לאחר מכן, כבר נמצאתי בתוך התומ"ת עם עוד שני אנשים. האמת, אפילו לא היינו ממש כשירים לירי. רומן, הנהג הסטלן שהיה בריתוק וסגר את השבת, עשה "צלחות" בחולות הקרים כדי לנסות להשבית את הרק"ם, והייתי בטוח שעשה זאת תוך כדי שינה, הוא תמיד נהג תוך כדי שינה. ככה נסענו לנו, בלי מטרה מוגדרת, במשך כמה שעות טובות.. חלפנו על פני שדות של תירס ובוטנים, על פני חופי נודיסטים מדהימים, על פני מש"קית הת"ש שלנו שעמדה באיזה צומת בדרך, ואפילו עצרנו במק-דרייב עם התומ"ת, ויחיעם המפקד שילם על המקנאגטס בעזרת פגזי תאורה מבריקים.

"למה דווקא מקנאגטס? כוס עמק! רציתי מק סלט עם קישואים!" זעק רומן הנהג בקשר. זאת הייתה נראית כמו עילה טובה לריתוק נוסף בשביל הבחור, אבל לא הפעם, משום שלפתע בצד הדרך ראיתי את החתולה הכי מדהימה שראיתי בחיי! היא עמדה בצד הדרך, ליקקה את עצמה במקומות האינטימיים, עשתה לי עיניים. קפצתי מן התומ"ת כאחוז תזזית, הגלילון החלוד שלי משתרך מאחוריי על אדמת הטרשים. "מיאאאאו, חתולה!" פתחתי פי הצנום, אדי האלכוהול עדיין בוקעים ממני. "שלום, קוראים לי נטאלי, אני בעצם נאקה קטנה.." ייללה, ואז חייכה (עד כמה שנאקות שנראות כמו חתולות שקסיות מסוגלות לחייך). "שמעתי שלחתולים חרמנים בצבא הגנה לאשכיסטן יש תמיד מנות קרב עם טונה.. ואני.. רעבה.." הוסיפה. סעעעמק.

אז תפסתי את נטלי עם הזנב וגררתי אותה אחריי, נוטש את הצוות שלי מאחור ומפקיר את מולדתי, בסופו של עניין, לחסדי התזמורת הממלכתית של טהיטי - מה שאהבה קלוקלת יכולה לעשות לכוס קלקר. נטאלי, הו נטאלי, עד כמה שהייתה יפהפייה בעינייה הירקרקות, עדיין שמתי לב שהיא טרם גילחה רגליה כהלכה.. אבל לא היה אכפת לי, משום שגררתי אותה כל הדרך אל אטלנטיק סיטי, על מנת למכור אותה כפלאחית למרבה במחיר, ובעזרת הכסף שאקבל מעסקה זאת אוכל להמר כהלכה ברולטה, עד אשר ארוויח מספיק כסף כדי להפוך לדחליל בגינה של יהורם גאון - חלום חיי.

קצת לפני שהעברתי את נטאלי אל המרבה במחיר (שלוש פזטות), היא שוב הסיטה את מבטה אליי, והמיסה את לבי הקשה. אתם מכירים את זה, או שאולי לא, כאשר יש בין שני אנשים משיכה מטורפת בלי כל סיבה, גם פיזית וגם נפשית, כאילו הם משלימים האחד את השני, כמו נפשות תאומות. פשוט, במבט הזה, היא חיסלה אותי. נטלתי אותה בזנבי פעם נוספת, הפעם קיוויתי לתמיד. התקדמנו כמה צעדים הצידה ואז אמרתי לה שאני חושק בה ומעוניין שהיא תהיה אם לאוסף בובות צבי הנינג'ה (כולל ספלינטר) שיש לי. "אתה רציני?" אמרה לי בטון מופתע, "חשבתי שאתה מודע לכך שאני רק מנצלת אותך על מנת להגשים את חלום חיי: להיות ברמנית בכרפס-בר במג'דל שמס!".
© 2012-2019 Yaniv Klein
Valid XHTML 1.1!