חווה הייתה הקרפדה הניגרית הראשונה שייצרה מסטיקים במפעל "רניטה" והייחוד הזה הפך אותה לא פעם ליישות הראשונה אותה זכו להרים על כפיים או לדחוף לתוך האסלה במקרה הצורך. זה לא היה דבר מיוחד או אפילו בדיוני, אלא המציאות היומיומית. אני זכיתי להעיף אותה פעם אחת באוויר: זה היה לאחר שאיש עסקים חמצמץ רכש מניות בחברה. בהתחלה הייתה אי הוודאות האופיינית למקרים כאלה, והמוני עובדים התרוצצו להם במעגלים שבורים תוך השפרצת חרדל "עסיס" מתוך בקבוקי זכוכית לכל עבר ושירת שירים של בועז שרעבי בדי-מינור. זאת הייתה הרגשה אפלה שלא השרתה כל כביסה באקונומיקה. אבל כל זה לא נמשך לנצח.

באותה התקופה, בדיוק בוצע ניסוי, אשר חווה לקחה בו חלק יותר מפעיל: שולמה לה שבעת-אלפים באט כדי שהיא תוותר לחלוטין על חיי החברה שלה, תשקע ברחמים עצמיים וגלידת שוקולד-בננה ותיבב בקול רם למול צפייה בטלנובלות פורטוגזיות. חווה לקחה את האתגר בשתי ידיים מושטות, ובנשיפת אש אחת. בתכל'ס, היא הכי רצתה להיות אלילת היפ-הופ עולה, והיאניסתה בכל כוחה להגיע אל התודעה הבינלאומית. ראמון, הכוריאוגרף ששכרה, הדגים לה כיצד לאפות כופתאות עם תרד תוך שימוש במי קולחין פלסטינאים, אך כל זה לא עזר במאומה. לבסוף, כאשר נואשה והחלה משלימה עם מר גורלה, לפתע הופיע אור בוהק חזק מאחוריה. נשמתה נעתקה.

"לירוק זה להרגיש" אמר לה קול מוכר אשר בקע מתוך אותו אור, "אל תשכחי לצחצח גם את הלשון". "א.. א.. אני לא מבינה! א.. א.. אל תספר לאייזנר!" היא קראה אליו בחזרה, תוך חיטוט אינטנסיבי באף. היא נזכרה שהיא לא חפפה את שיערה כבר תקופה ארוכה, וגם שהדיאטה אשר תכננה לעשות אי שם באוקטובר הוחלפה בארוחות אכול-כפי-יכולתך של מזון כלבים. זה לא שהיא הייתה משהו מיוחד, אלא יותר כמו הצל של עצמה, כאילו המציאות היא קרפיון מפרכס והיא גלויה עם דיוקנו של רפי גינת.

"הכלבה הזאת רוצה שנפיק בשבילה קליפ היפ-הופ מופלא, עם בחורות מענטזות ומכוניות קופצות", אמרו אחד אל השני זבני המכולת, ומיד לאחר מכן לקחו חטיף שוקולד מקופלת והכו באמצעותו באבשלום קור ללא רחמים. "אני לא מאמינה שעד עתה מעולם לא עלה בדעתי לעשות כך" היא טענה, ואז טענה ר.ס. גליל וירתה לעבר חציל. זה שוב הרגיש כאילו היא חוותה את כל זאת בעבר, מעין דז'ה-וו בלי שום סיבה, אולי אפילו הרגשה של קירבה אדירה ללא בסיס. היא חשבה, כמו תמיד, שהכל בגלל ששכחה לקחת את תוספי הסובין שלה. "אני כזאת טיפשה!" חשבה לעצמה ומיד הורידה עוד שוט של ייגר שסק.

לבסוף, לאחר כשבועיים של המתנה קורעת אשכים, היא שוב יכלה לעמוד על שלה כמו שעשתה בעבר, ולהגיד לכל העולם, באמצעות תמונה וקול, שגם היא אנושית. שגם לה יש רגשות, שגם היא נולדה פעם ובטוח שיום אחד גם תמות, שגם היא ניסתה את מזלה כשחקנית במועדון הטניס של רמת חן וגם היא בולסת ממתקים בהחבא. הכוסיות המענטזות הביעו את זה בצורה הטובה ביותר. סקס מוכר.

"כמה עולה הנברשת?" היא שאלה את סקס. "מצטער, אדוני, הנברשת איננה למכירה..". "אבל חשבתי שסקס מוכר!" היא התמרמרה עליו. "סקס מוכר נדל"ן, רוצה לרכוש בונגלו רחב-היקף באיזור מג'דל כרום?" ענה לה תוך שליפת תמונה חתומה של אוזה מ"פרפר נחמד" וליקוקה לאור נירות בניחוח של אפרסמון. באותה השנייה היא חשה כיצד עולמה חרב עלייה אז היא החלה לנקות אסלות למחייתה. בתכל'ס, זה לא היה כזה נורא, כולה אסלות. נכון, לפעמים זה מגעיל, לפעמים יש שם הומאז'ים לאנשים שמקיאים. מה שחשוב לה, מאז שהיא זוכרת את עצמה כאפרוח זאטוט במגדל העמק, היא העובדה שלא משנה כמה מגדלי אבטיחים סודניים יש, אף מגדל אבטיחים לא יכול ממש להשפיע על הטעם שלהם יותר מאמא טבע ואבא זמן.