אלפא - הקיץ שלנו

לא הצלחתי לקום היום כדי ללכת לעבודה. נשארתי במיטה כל הבוקר, ואפילו קצת לתוך הצהריים, ואפילו לא ישנתי, אלא סתם שכבתי ככה על הגב עם העיניים עצומות. בראש שלי הרצתי, רגע אחר רגע, את כל מה שקרה בינינו אתמול בלילה. אני מאמין לך כשאת אומרת שאת מתגעגעת לקיץ, וכמה שהיה לך כיף אז, מתי שהשמש חיממה לך את הבטן כששכבת על המגבת 'סנופי' שלך והשתזפת. גם אני מתגעגע קצת אל הקיץ, אל החופש, אל הרגעים המתוקים מול שקיעות אדמדמות, אל ההשתוללויות עם המים, אל הרגשת הרתיחה שלי כאשר גופך נצמד אל גופי בפעם הראשונה.
תמיד תהיתי איך תהיה ההרגשה להיות מאוהב באמת, לדעת שאני הייתי נותן את חיי למען מישהי, לרצות לחבק אותה ולנשק אותה בכל הגוף בכל זמן ובכל מקום. אכן, כאשר הזכרונות מהימים הראשונים שלנו יחד עולים לי אל הראש, הלב שלי עדיין מחסיר פעימה.

בטא - סתיו

את סתיו פגשתי כמה ימים לאחר שפיטרו אותי מהמפעל לייצור מזון כלבים, היא עמדה ליד מכונת המשקאות הקלים וספרה כסף קטן מכף ידה. כאשר גילתה שחסרות לה עשר אגורות לקניית פחית שתיה, פנתה אליי וביקשה ממני. התחלנו לדבר קצת, ומהר מאוד הרגשנו מין 'קליק' הדדי כזה, ושהייתה בינינו כימיה נפלאה. כבר באותו היום הצעתי לה להפגש לצפות יחד בליקוי ירח שהיה חזוי להתרחש באותו הערב. היא הגיעה אל הפארק בדיוק בזמן שקבענו, עם עוגיות שאפתה בעצמה. אני הבאתי שמיכה, תרמוס עם תה וטלסקופ עם חצובה שאחי הגדול השאיל לי במיוחד. נשכבנו על המגבת באיזור מבודד יותר של הפארק, דיברנו קצת בין ביס מעוגיה ללגימה מהתה, אחר כך התנשקנו, אחר כך עשינו אהבה, ואז התחלנו לראות את הליקוי.

גאמה - החציל המכני

באמצע הצפייה בליקוי, סתיו זיהתה לפתע מבעד לעדשת הטלסקופ מעין חפץ ירקרק ומוזר הנע לכיווננו במהירות מדהימה. בתוך מספר שניות הוא התגלה לפנינו: כעשרים מטרים מעל הראשים שלנו ריחפה לה צלחת מעופפת ענקית עם צילומים של עמרי שרון אוכל לאפה על צידיה. זה היה מאוד מפחיד, ולכן שלפתי מתוך התיק שלי סכין למריחת חמאה וניסיתי להשליכה על החפץ הענקי. סתיו, בבעתה, החלה לתלוש חתיכות דשא ולדחוף אותן לתוך הנחיר הימני שלה תוך כדי זעקות "פרזיטים! פרפומריות!!" בקול רם. אני חושב שבך היא בעצם הדגישה את היכולות הורבאליות המדהימות שלה, משום שמהכרותינו הקצרה, אותה בחורה חמודה ונטולת אמצעים הייתה סוג של קו משווה בהגנה שלי על תחומי המחייה שלי באותה התקופה.

דלתא - הנדסה סוציאלית

אותה התקפה נחרצת של חרצני זיתים ירוקים עם גמבה הייתה הקשיש ששבר את גבו כאשר מעד במדרגות הנעות של תחנת הרכבת בעתלית ואשר כל הברנשים שהסתודדו סביבו רק רצו להעיף מבט חטוף אל תוך תנוך האוזן הימנית שלו. בעקרון, אין לי בעייה עם שקדי מרק בצבעים זרחניים חדשניים, ואני אפילו מעריך במידה מסויימת את התעוזה אשר כרוכה בשיווקם, אבל זה לא אומר שאני מסכים לנטרל את רמת החומציות בפה של סוס יאור עם בעיית עצירות. באופן כללי, אין לי שום בעיה עם להביט לאותו השועל עמוק בתוך העיניים ולהודות בטעות שעשיתי, אבל מעשה כזה עלול לגרום לחיזוק משמעותי של כל האמזונות אשר חיות בבוגוטה וניזונות משאריות של חרדל שהתקשה.

אפסילון - שכחו אותי ביוהנסבורג

היו לי כמה זכרונות איומים ונוראיים מהילדות שלי, וזה השפיע על הבגרות שלי. נכון שזה דבר שפסיכולוגים אוהבים לציין בכל אפשרות שניתנת להם, אבל פה עליי להרצין ולהודות כי יש דברים בגו'. אני זוכר את אשר ארע בצורה בהירה וברורה, משום שאני מאמין שהדברים אשר התרחשו הינם מהדברים הראשונים שקרו בחיי וזכרתי. אני לא זוכר מה היה גילי המדויק, אבל הייתי צעיר מאוד, אולי כבן ארבע וחצי. זה היה בגן שולה, בהפסקת עשר של יום חמים ונעים. התנדנדתי על אחת הנדנדות, הצמיגים הצבועים בצבעי גואש. היה יום חם והזעתי המון. לידי התנדנדה הילדה הכי יפה בגן, קראו לה קלי.

זיטה - המוקיון

אני וקלי התנדנו יחד, אבל כל אחד בנפרד. זה היה ליד שורת גידולי הבצלצלים, איפה שמצאנו את גליטר הצב כמה ימים לפני כן. כל אחד מאיתנו ניסה להוכיח לשני שהוא מסוגל להגיע רחוק יותר בנדנודו. בהתחלה הייתי ג'נטלמן, משום שהייתי מאוהב בקלי, אז נתתי לה 'לנצח' - כלומר, להגיע גבוה יותר עם הנדנדה, אבל לאחר כמה פעמים של נדנוד הלוך ושוב, מעלה מטה בנדנדה, התחלתי לחוש את התחושה הנפלאה של האדרנלין בעורקים. באותה השנייה, כל האהבה והג'נטלמניות התפוגגו כלא היו.

אייטה - חרדת שורשים

התנדנדתי גבוה יותר וגבוה יותר, חזק יותר וחזק יותר. הנדנודים העלובים של קרן הצחיקו אותי, היא נראתה כמו נמלה מהגבהים אשר הצלחתי להגיע אליהם. כמו להביט מהקומות העליונות או מן הגג של גורד שחקים אל הרחוב שמתחת. התחלתי להתנדנד גבוה יותר, מהר יותר, חזק יותר. לאט לאט, הנוף המוכר של הגן החל להתחלף בשקיפות בהירה. כל הדברים, החפצים אשר מסביב פתאום נהפכו להיות צחורים כמו יוני שלום. המשכתי להתנדנד, בהיר יותר, לבן יותר. ואז הכל התחיל להשחיר.

תאטה - חנות הממתקים שלמעלה

נהיה לי שחור. והתחלתי לראות כוכבים. כוכבים של ממש, שניצנצו באופק. אז, לא ידעתי שהגעתי אל החלל, אלא בתמימות של ילד קטן האמנתי כי מצאתי פתח אל חנות ממתקים קסומה בשמיים, אז חיפשתי את הכניסה. לאחר טיול ארוך בין הכוכבים מצאתי את אשר חיפשתי: דלת עץ גבוהה שעלייה שלט קטן עם כיתוב בעברית שלא ידעתי לקרוא, ומתחתיו היו איורים של ממתקים, שוקולדים, סוכריות ומסטיקים. מעל כולם חיוכו הנוצץ של זקן אדיב ולו זקן לבן. נכנסתי לתוך החנות וגיליתי כי כל הממתקים בה הם ענקיים.

איוטה - הזקיף והתירס

כמו ילד בחנות ממתקים שאין אף מבוגר שמשגיח עליו הסתערתי על הממתקים. בתחילה זללתי את השוקולדים, שהיו מרובעים ורגליהם היו קצרות, כך שהם לא יכלו לחמוק ממני. לאחר מכן החלטתי במצוד נרחב אחרי הסוכריות, שהביטו בי בעיניים מפוחדות ונסערות. קודם חיסלתי אתהסוכריות בצבעים האקזוטיים: הסגולות, הורודות, הכחולות והשחורות, ואר כך התפניתי אל הכתומות-תפוזים והצהובות-לימון. את הלבנות-מנטה השארתי בחיים, כי לא אהבתי. אח"כ בחרתי את המסטיק הכי שמן והכנסתי לפה והתחלתי ללעוס. חיוך ענקי נמרח לי על הפנים.

קאפה - הברוש האילם

לאחר שסיימתי את כל הממתקים נפרדתי לשלום מהחנות והתחלתי לחפש את המעלית שתיקח אותי מלמעלה בחזרה אל הגן. לאחר חיפושים ארוכים מצאתי סוף סוף את הפתרון: לשון של חמור! הלשון של החמור הייתה מגלשה שנראתה כאילו היא לוקחת אותי בחזרה לביתי, אז עליתי על עליה, עצמתי עיניים (פחדתי מהגובה) ופשוט גלשתי למטה. גלשתי, וגלשתי, וגלשתי. והמשכתי לגלוש, והמשכתי לגלוש, והמשכתי לגלוש, והמשכתי, והמשכתי, והמשכתי.

למבדה - השיבה אל בקינגהאם

נדמה לי שגלשתי במשך כמה שעות, בגלל שהספקתי להירדם ולהתעורר במשך מספר פעמים. בדרך למטה ציפורים שרו לי ג'ינגלים מתשדירי בחירות לכנסת השמינית, וצפרדעים מעופפות שיחקו איתי בקוביות. לבסוף חזרתי אל הגן. קרן הכוסית עדיין התנדנדה בנחת על הנדנדה, ואני מיהרתי אלייה כדי לספר לה על החוויות שחוויתי ועל הניצחון שלי בהתנדנדות לגובה. היא צחקה כשסיפרתי לה על החנות עם הממתקים הענקיים ואמרה לי שהשתגעתי (עשתה תנועות מעגליות עם האצבע המורה לכיוון הראש שלה). אמרתי לה שכל זה קרה באמת, ואפילו הוצאתי מכיס המכנסיים שלי עטיפה כסופה ענקית של שוקולד עם פיצפוצי אורז וציור של דרקון חבוש סומבררו.

מיו - קודה

במחשבה לאחור, אני לא בטוח שזה היה רעיון כל כך טוב לצאת ביחד אל הצימר הזה. רווית נמצאת רוב הזמן במקלחת, מנקה לעצמה את האוזניים עם מחקים זוהרים, ואני משחק טניס שולחן נגד עצמי. תגידו מה שתגידו, אין הרבה דברים שהם יותר מהנים מלהתגלגל מראש של גבעה מוריקה כל הדרך עד למטה. נכון, זה עושה קצת בחילה ונכנס לפעמים דשא לתוך הפה, אבל בסך הכל, זאת אחת החוויות הכיפיות ביותר שאני מכיר. רווית חושבת שאני אידיאוט, אבל אנחנו עדיין יחד, והאהבה מנצחת, וזה מה שחשוב, בעצם.