אני ושלמה התערבנו אחד עם השני, שאני לא אעז לצאת לדייט עם קליפה של בננה. כל אחד שם על השולחן 75 זלוטי, שזה לא היה המון כסף אז, אבל אותי זה היה "מסדר" באותה תקופה, ולכן לקחתי את ההתערבות בהמון אהבה (אפלטונית) ורצינות.
.
כבר למחרת גררתי את אחוריי והתחלתי בשיטוטים אחרי הקליפה ברת-המזל אותה אשא אל ליל תענוגות אשר טרם טעמה כמותו. כמובן שלא הורדתי מהסטנדרטים שלי, שכללו קילוף עקלקל והעדר חברבורות או סטיקרים בעלי אופי פוליטי (למעט ארז טל או שלי יחימוביץ'). ורציתי שתהיה יבוסית גזעית, כמוני.
.
לאחר כשעה וארבעים ושבע דקות מצאתי קליפה אחת, שמנומנת כזו, שהיה דבוק עליה מסטיק בגוון טורקיז. היא ניסתה להיות קולית כמו הראפר נלי אז היא הדביקה על עצמה פלסטר גדול עם קריקטורה של רענן כהן. בדרך אל שדה תפוחי האדמה היא ביקשה ממני שאני אעצור בצד הדרך, כדי שהיא תוכל להקיא.
.
בזמן שהיא הקיאה את נשמתה, שפכתי בפניה את סיפור חיי, כולל כל שחיטות הנמלים שכוללת הדת היבוסית, וגם החלום שלי ביום מן הימים להקים מפעל שייצר את התרסיס K69, שיהיה מיועד להדברת המזיקים בשיער בית-השחי של פילים ורודים במיקרונזיה.
.
פתאום הגיח מאחור לוויתן ענק וניסה למחוץ אותי בעזרת מאפרה שלוגו הטלוויזיה החינוכית מצוייר עליה. "לאאא!" זעקתי מעומק גרוני. וזה היה בערך הכל.. כי אני סתם בחור עצלן עם נטיה לפזילה.
.
"מיצי מיצי מיצי" קראה לי הבננה בקול הבס האופייני רק לה ולמאה וחמישים אלף אבוקדואים, "אני רוצה שתהיה אב לילדיי!". עם בקשה כזאת אי אפשר להתווכח, ככל הנראה.
.
כל העסק הזה הזכיר לי את פארק המים בו ביקרתי ביחד עם המשלחת של קורס ההנדסאים לטקסס בארצות הברית, שזה היה בערך כמו להסתכל על מטוס קונקורד מושבת דרך תחתית של בקבוק "ויטמינצ'יק" בטעם אננס משופר.
.
הו, אילו רק יכולתי לשאת על כפיים את אותה האחת, היחידה. כאשר אלומת אור בודדת ובהירה מאירה רק אותנו בתוך העולם החשוך, האפל והסוער הזה, שמלא שקרים וחצאי אמיתות. אני הייתי מביט בה, והיא הייתה מביטה בי, והיינו חשים אחד את השני, כאילו כל אחד מאיתנו חש את עצמו. הייתי מלטף בידיי את לחייה, ומוחה בעזרת אצבעותיי את דמעותייה הקטנות, ואז היינו מחייכים האחד אל השני ושוכחים מהכל.
.
"ועכשיו בוא נשפד את כל הביסלי על אלת קריקט" המשיכה לנסות אותה קליפה ארורה את מזלה. בסוף זה הצליח.
.
בט"ו בשבט הבא אני מתכנן לנתב את כל האנרגיות הקוסמיות שלי לניקוי הקומה העליונה במועדון ה"גת רימון" משאריות של סלט חצילים במיונז. כמו שרב-סמל שקורי אמר לי פעם כאשר נפל לי סלט פירות על הראש: "שהרצפה תהיה כל כך נקיה שיהיה אפשר לאכול ממנה בעזרת צ'ופ סטיקס".
.
כאשר הכל תם, פסעתי בצעדיי הכבדים אל עבר אדן החלון, הפתוח לרווחה. הייתי עירום לחלוטין, ורוח של לפנות הבוקר, למרות שהייתה מקפיאה, רק חיממה לי את הלב. הפניתי את מבטי אל עבר המיטה, וראיתי אותה, מושלמת, עיניים קטנות וסגורות לרווחה ונשימתה רכה, ונשמתה הייתה עטופה בתכריכים של חלומות מתוקים.