Yaniv Klein Dot Com

ליטערעטורא

19th June, 2019 (20:49)
Where stakes are high, and steaks are always welcome!
המטוס של אומגה
ראמזי היה הקצין התורן שלנו כמעט תמיד. חגי פיתה תמיד היה צוחק עליו שלהיות תורן תמידי זה מאוד מתאים לו כי יש לו פנים של פראייר כזה, שיש לו חרא של מזל ושהחיים מתנכלים אליו באופן קבוע. ראמזי היה חתיכת סוס הרבעה פולני, גבר שבגברים, שאף אחד לא יכל עליו, וחוץ מזה שאף אחד בגדוד עדיין לא ראה אותו ממש ישן, לא בלילות ולא בימים.

באותה התקופה הפלוגה שלנו בדיוק תפסה אחריות על מחסום הירקות, שסינן תפוחי אדמה בכניסה המערבית לראש-פינה. אני כבר הייתי באס"ק מטורף של יומיים וחצי לפני החפש"ש, ואפילו לא הרשיתי יותר לגדאני הצעיר ללקק לי את בהונות הרגליים לפני השינה. רומינה, המש"קית ת"ש כבר הכינה לי בריסטול עם כמה קישוטים סימבוליים שהיא הביאה מהשבט הבולגרי שלה, וציורים של דובונים כחולים ומסטולים, ובאופן כללי אני כבר הייתי מוכן לעבור אל העולם הבא, האזרחות.

בתדריך של המשימה הלפני אחרונה, ראמזי התותח דיבר איתנו על מחיר המציאות בה אנחנו חיים, ועל האלבום האחרון שהוציאה סמנתה פוקס ביפאן בסוף שנת 94, וזה היה נראה לנו ממש תמוה, כי זכרנו שהוא דווקא היה יותר בקטע של בוי ג'ורג והתאויוט.

"אני חושב שראמזי איבד את זה!" לחש לי צחי בקטריה תוך כדי עיסוי עצמי של כתף ימין שלו. "איבד את מה?" השבתי לו תוך עשיית קולות של חזיר יבלות חולה שפעת. הוא הביט בי ולשנייה וחצי הייתה מעין דממה מעיקה שכזאת, עד שלבסוף הוא נשבר והודה שהוא לא זוכר ואין לו בכלל מושג מה השם שלו מאז נפל עליו סיר של חמין בתורנות מטבח לפני חודשיים.

ראמזי שלף מכיס מכנסיו סיטאר הודי אותנטי והחל לנגן לנו שיר ישן-נושן שכתב סביו לכבוד ל"ג בעומר שחגג ביחד עם ארגון ה'הגנה' לפני המון המון זמן:

_" קוראים לי צילה, ואני צוללנית מוסמכת.
יש לי שבעת-אלפים מדבקות איסוף של שחקני ליגת הכדורעף הפקיסטנית.
רוצים לטעום קצת גזוז בטעם המבורגר או שאולי אתם מעדיפים להטריד את מבקר המדינה הבלגי? "_

כל הפלוגה קיפצה ורקדה, ריקודים שמחים כאלה, כמו בתמונות של הכרזת העצמאות של בן-גוריון. אני ממש הזדהיתי עם המילים. הרגשתי איך שעם כל הברה ותו שראמזי הוציא, הגודש באף שלי נעלם והעור שלי ממתחת לסנטר נמתח עוד ועוד. השיר של ראמזי עשה לי טוב.

לאחר מכן, כאשר יכלתי לדבר עם ראמזי בארבע עיניים ללא כל השטויות של צחי בקטריה מסביב, שאלתי אותו אודות אותו שיר מופלא, שהיה בשבילי כמעיין-נעורים קסום. ראמזי הענו הזיז קצת את אוזניו בקצב משתנה, ואז ענה לי בקול צייצני: "פשטידת תרד, ידידי. פאקינג פשטידת תרד". נשאתי עיניי אל השמיים ואז ראיתי אותה: פשטידת תרד ענקית ריחפה מעל הראשים שלנו בצורה מעגלית, גורמת לרגליים של משה ארזי לרעוד בלי שליטה. "עצרי, או שאני יורה!" צעקתי עלייה ביידיש. ראמזי תפס את זרועי והרגיע אותי, "תן לה להתקרב יא צעיר, זה משהו שחייב לקרות. בשבילהם, בשבילי.. בשבילך".

פשטידת התרד שלחה לפתע קרן ורודה ברדיוס של כשני מטרים אל עבר ראמזי והחלה להרים אותו כלפי מעלה. "לאאאאאאא!!" צעקתי, מנסה לתפוס את רגלו של הקצין הסורר במטרה להשאירו על הקרקע, ללא הצלחה יתרה - ראמזי הועלה על הפשטידה. יותר לא ראיתי אותו.

לאחר כשנה, בטיול שלי בניקרגואה, נזכרתי במילות הקסם של שירו של ראמזי וצחקתי בליבי. הפנים של ראמזי נגלו אליי מתון ענן קטן, והוא חרץ אליי לשון. הנדתי ראשי לשלילה והמשכתי ללכת בשביל. כשאני אהיה גדול, אני רוצה להיות קוסמונאוט בצבא האדום.
© 2012-2019 Yaniv Klein
Valid XHTML 1.1!