_הפונקציה Fx מוגדרת כאשר הכאב שלך מגדיר אותי._

חנית עצרה את רכבה ליד החניון, השקיפה אל מסת האנשים שבו מבעד למשקפי השמש המשומשים שקנתה אך לא מזמן וליבה נצבט בקרבה. פתאום הרגישה כל כך שונה, כל כך שונה מכולם. דמעות כבדות החלו להקוות בעיניה.

היא עצרה את הבכי, החזירה את בבואתה ואת התמכרותה בחזרה אל קופסא קטנה וצבעונית, ובמקומן הרימה את רובה תפוחי-האדמה הנוצץ מהמושב לידה.

"אני יורה!" הזהירה את קבוצת הקבצנים אשר הייתה מקובצת סביב סאבי הסביבון, "אני רוצה שהוא ירוץ מסביב לי, עם לשון חרוצה, ויירק מפעם לפעם חרצנים של שזיפים, כמו שהיה נוהג לעשות אז! אחרת אני יורה!" צעקה אליהם בעצבנות, רעידות גופה כמעט גורמות לה לפלוט תפוח אדמה אל פליט שישב ואכל מופלטה מופלאה בצד.

סאבי, נשימתו נעתקה כמו חוזה שכירות במכונת צילום ניסה, כהרגלו, להרגיע, "ב.. בואי נד.. נדבר.. על זה, ממי! רו.. רוצה תצ.. תצ.. תצרף ש.. של ד.. דגל של מר.. מרוקו ע.. ע.. עשוי מר.. מר.. מרציפ.. ציפ.. ציפן?" גמגם לעברה, דבר אשר גרם לה להסמיק קלות, כמו בסלון כלות לפני שנתיים ו-16 שעות ו-53 שניות, כאשר היא וסאבי היו מאורסים, והיו סוג של ארספואטיקה בהתהוות.

היא רצתה, בכל מעודה, לשמוט את אותו רובה מקולל (ע"י נהג מונית מתוסכל) ולרוץ אליו, בהילוך איטי.

היא רצתה לחבק אותו, להרגיש אותו, את החיספוס הנעים והממכר של גופו, לנשום את ניחוח המוסק החריף הנודף מצווארו, לתת לזרעותיו להקיף אותה, לגונן עליה, להמתיק את ימיה, להמתיק את לילותיה.

היא רצתה להרגיש כי הוא הפיתרון למשוואת חיה, להרגיש כמו אישה. היא רצתה להגשים את חלומותיה, לחיות בעולם שכולו טוב. גבעה מוריקה, על ראש הגבעה שתי נדנדות, ועל הנדנדות מתנדנדים ילד וילדה, וצוחקים, מכל הלב, צחוק מתגלגל כזה. ופרפרים.

_הפונקציה Fx מוגדרת כאשר אתה מגודר בחשיכה, ואני יושבת מתחת לגשר ואוסף תשבחות על טעויותיי._

האמבולנס דהר ברחבי מרחביה, סאבי שכב מאחור כשתפוח אדמה תקוע בתוך רקמה חיונית, תפוחה ואדמדמה באמצע גופו. חנית ישבה ליד צוות ההחייאה, שניסה להראות לה כיצד לצבור עמלות על שיגור איגרות חוב אל שדות של חוביזה.

הלוואי ויכלה לקחת את מחוגי השעון ולהשיבם לאחור. גופה היה כמטאפורה, גופו היה ככל דבר שהיא אי פעם חיפשה ולא מצאה.